ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

אני זמנית. לא עקבית. ההתמדה שלי נמוכה מאפס. 

אני אוהבת את סקראבס. אני לא מצליחה להמשיך מעבר לעונה השלישית. נמאס לי. יש עוד מספיק דוגמאות. 

בני אדם גרועים יותר. אני מאבדת עניין מהר מדי, רמת האכפתיות שלי קופצת לשחקים תוך דקות. היא צונחת אל אדישות מוחלטת מהר אפילו יותר. 

לפעמים אני חוזרת. 

משחקת בסימס פעם ב-, כמה ימים רצופים של חרישה, ואז כלום. חודשים. 

לקח לי קצת פחות מארבעה חודשים להגיע מהנקודה בה הראשון שלי היה, לנקודה בה עשיתי מה שבא לי. עוד שלושה כדי שלא יהיה לי אכפת אם הוא קיים בכלל או לא. עם העדפה ללא, עדיין, פחות כאב ראש. 

סיבה טובה לכך שחברי ספורים. לא מספיק אכפת לי. והרי חברות אמת היא כששנים יכולות לעבור בין פגישה לשניה והכל ישאר זהה, לא? 

270. ספרתי. הרבה יותר אם סופרים אחרת. 

 'למה את מסתכלת עלי ככה?'

שפת גוף. אני לא טובה בלשקר.

'לא, כנראה הוא הקדים בתקווה שיוכל להכנס מוקדם יותר. ואז עוד איחרו בהמון'. זר. כמה דקות התבוננות. אין לי ספק שזה נכון, מדויק כמעט לגמרי. 

איזה עוד סיבה יכולה להיות ללהסתכל, ככה? 

פרח. הפרח. 

זה יותר מדי לי. 

דברים נשרפו, התכלו.