ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

המושג "דיכאון חורף" לא מוכר לי. 

לעומת זאת, אני מתחילה לחשוב ששוררת בי נטיה ל"דכאון קיץ". 

אני מרגישה מחויבות לעשות דברים. כשקיץ. 

ללכת לים ולבריכה ולמסיבות, ללבוש בגדים קצרים או שמלות. ואני לא עושה את זה. 

אין לי זמן או כוח או רצון מספיק. רק תחושת מחויבות. 

כלומר, בהחלט הייתי שמחה ביותר ללבוש דברים קצרים. אבל לא לעבודה הזאת. 

ומעבר לכך... 

בשונה מהאדם הממוצע, שגרה רוצחת אותי. מסגרות מחסלות אותי לאט לאט. זה לא נסבל במיוחד. 

וכשאני רואה כל-כך הרבה בני אדם, כל רגע פנוי אני מעדיפה להעביר כמה שיותר רחוק מהם. 

אז ככה.

ארבע שעות נסיעה באוטובוס הן מכשול משמעותי. במיוחד עם הנטיה שלי לחשוב על חוסר צדק מיד אחרי שעוברים את הקניון ומתקרבים ליציאה מהעיר. למה דווקא שם? ככה. זו שגרה קבועה למדי. 

אני לא מייחסת למגע שום משמעות כשזה ריקוד. 

ולכן נמאס לי שוב ושוב ושוב.