ריק. בשנים הראשונות של בית הספר משכנעים אותך שהחלל הוא ריק.
אחר-כך מודים שריק לא קיים.
טועים. ברור שהוא כן. אני די בטוחה שהאטומים שמרכיבים את הנשמה שלי נעלמו לאנשהו. נשאר ריק.
מלנכולי פשוט.
ראיתי עוד פרק של אוטנה. כבר לא נשארו הרבה.
פרשתי יותר מדי פעמים מהצ'לנג'ס של ריברת', עד שעברתי את cat got your tongue בעזרתם האדיבה של bob's brain ו-little steve.
קראתי 4 צ'אפטרים של מנגה. הורימיה. יותר מדי פשוט שוג'ו. באוטנה יש כמות ממש מפתיעה של סקס.
בארוחת הצהריים שתיתי עם אמא בקבוק יין שלם. יתכן שזה היין הכי טוב ששתיתי אי פעם. זה עשה אותי מאוד, מאוד שיכורה. אז ישנתי.
נכנסתי למיטה, וחשבתי לקרוא את הספר ההוא של מורקמי שלקחתי מהספריה לפני חודשים. קראתי. מעט. נטשתי באמצע שינה.
התחשק לי לכתוב. מורקמי תמיד עושה לי חשק לכתוב. 'היה יכול להיות טוב אם היה לי לפטופ', חשבתי. לא התחשק לי לקום מהמיטה.
אתמול ניצתה בי התשוקה הישנה כלפי תרגום. או אולי פאנסאב. הם אנשים כל-כך טובים.
חשוך. שקט. שיר שאני אוהבת בלי להבין חצי ממילותיו נשמע טוב.
לא באמת חשוך. השארתי את המנורה ליד המיטה דלוקה למרות שהנחתי את הספר.
וכן, בסוף באמת קמתי מהמיטה רק כדי לכתוב פוסט.
אני חושבת על אנשים שיקראו את זה. שאני יודעת שבטוח וללא ספק יקראו את זה.
הבלוג הזה היה סודי פעם, 'תם יודעים?
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
