ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

סוכריות קרמל מתוקות כל-כך שכואבות לי השיניים,

סרט מתוק לא פחות, במקום להציל את מארק וואנטי או הזאב מוול סטריט. 

הרהור על האפיות שנעלמו עקבותיה מזמן. 

הודעות בפייסבוק שאפשר להחליף ב"תעשי משהו, תעזרי לי, הצילו, אני פונה אלייך". 

זו לא נקמה. באמת לא. שלב שביעות הרצון על היפוך הגלגל עבר מזמן. 

הזיכרון שלי פשוט יותר מדי טוב בשביל זה, והרגש שלי במקום אחר לגמרי. 

אני לא מסוגלת. אני לא יודעת מה לעשות. אין לי מושג, באמת. 

האם עברו חודשים מאז הפעם האחרונה בה התחמקתי או שעברו כבר שנים?

היום נרטבתי עד עצם involunterily עושה משהו נחמד. 

בשתי השבתות הקרובות יש לי משמרות ערב. 

רבע שעה אחרי:

לא. לאלאלאלא. אפיות זה רק עניין יחסי. אומנם הייתי אדירה בת 16, ועכשיו אני עוצרת בבן צבי בתל אביב מול מוטל שכמו ברק הכה בי בתמונה שלו ואומרת "אני חושבת שהייתי פה פעם" (טעיתי), אבל.

אני לא נעשיתי שפויה יותר עם הזמן. ממש לא. 

אולי אני פשוט בהפסקה.