אני מתגעגעת ללהיות ממורמרת. להיות ממורמרת זה נפלא.
אבל אני לא ממורמרת עכשיו, בכלל לא.
אני פשוט עצובה ועצבנית ומותשת.
יותר משאין לי אנרגיה, אין לי חשק לעשות כלום.
ואני צריכה ללמוד ללשון או לפחות להיסטוריה, אבל זה כל-כך...
ריק.
אתמול, אחרי פגישה עם ט.מ., בה ביקשתי מאמא שלי לצאת וניסיתי להסביר במילים יפות שחרא לי, נזכרתי ששכחתי לשאול משהו חשוב.
אז אכלתי פיצה אישית עם גבינה שומנית נורא ונהנתי מזה, למרות שהיא עשתה לי בחילה.
עכשיו אני שוקלת לאכול -עוד- פיצה כי זה מעודד.
גם ככה אני שוקלת עכשיו "רק" 47.8 קילו. [עוד שניים וחצי ויהיה נפלא.]
כן, התפריט שלי אתמול:
14:00 כוס שוקו עם שוקולד וגלידה
18:00 קערת מרק עוף עם קוסקוס
20:00 פיצה אישית
אני נוראית... [עכשיו אני מנסה לתקוע לתוכי ספגטי למרות שהוא לא טעים בכלל ולא יוצא לי טוב]
אתמול, האקס שלי הגיע לשפל חדש.
הוא שלח לאמא שלי סמס.
היא ממש רצתה לנסות להיות נחמדה אליו, אבל אמרתי לה שזה רעיון נוראי. [הייתי צריכה להוסיף שאשנא אותה לנצח אם היא תעשה את זה]
וזאת בעיה, כי הוא יודע קצת יותר מדי.
קצת הרבה יותר מדי.
לא דברים שיכעיסו את אמא, אבל בכ"ז...
מסתבר שלא ידעתי למה אני נכנסת.
שבועיים וחצי זה משהו אחד.
חמישה שבועות זה משהו אחר לגמרי.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
