"תוד- אני מצטערת..."
-"המפף, את באמת מתנצלת לעיתים קרובות. אבל מה הרציונל? את מתנצלת בגלל שאת מרגישה שעשית משהו לא בסדר... או בגלל שהבנת את הרמז ש'זה מצב בו אני צריכה להתנצל', כאילו קראת מתוך תסריט? אני תוהה, מה מהם הסיבה? שותקת, הא? ובכן, אני לא אחת שיכולה להעיר על כל זה. גם אני שתקתי כך די הרבה זמן. חה-חה. חה-חה-חה. חה-חה-חה-חה-חה-חה-חה."
בלי שיכולתי לעמוד בפני זה, שאלתי שאלה.
"א-אמ... מ-מה כל-כך מצחיק?"
-"מצחיק...? המפף, אין שום דבר מצחיק. צחקתי רק בגלל שהשלמתי עם עובדה. רק על ידי-זה שאת נרעדת כך, אנשים מאבדים את הרצון להרוג אותך. זה בטח נחמד, כשיש לך את היתרון הזה."
"א-אין לי יתרון בכלל"
-"המ? באמת? אנשים לא נחמדים כלפייך רק בגלל שאת נשארת שקטה? אנשים לא חושבים שאת חכמה רק בגלל שאת נשארת שקטה? אפילו אם את נכשלת, אנשים לא כועסים, נכון? אפילו אם את משקרת, אנשים לא סולחים לך?"
"ז-זה... הכחשה שאני מרגישה כאילו אני סוחטת החוצה זה בדיוק מה שאני שונאת! זה בכלל לא יתרון. דברים כאלה הם לא יותר מהתבדלות, ו-ואני..." אבל היא לא הקשיבה בכלל-
-"כשאת בצרה... מישהו לא עוזר לך בלי שתבקשי? אם היית בסכסוך, הם מניחים שאת הקורבן... המפף. חשבתי שאת משחקת את התפקיד בכוונה, אבל זה לא נראה כך. מה שאומר שאת מתנהגת כך בצורה טבעית, בלי מאמץ מיוחד, עם החומד הזה... 'חמודה בצורה טבעית'. דרך-אגב, את במקרה יודעת איך קוראים לישויות כמוך ביפנית? קדימה, זאת הייתה שאלה, את יכולה לענות עליה."
"א-אני לא יודעת. אכזרי?"
-"שטני. אני רק אומרת, את מפלצתית יותר ממפלצות אמיתיות. חה-חה-חה. לא, לא, זה בסדר. סליחה. אני מצטערת. דיברתי בצורה מחמירה מדי. על מה אני מדברת עם בת אנוש פשוטה? את יכולה להשאר בדיוק כפי שאת. המשיכי לחיות כפי שאת חיה עכשיו. לא אכפת לי. חיי כך, ומותי כך. ובצורה הזאת, את יכולה לגרום לו לדאוג לגבייך לשארית חייך. טוב בשבילך! שאת במקרה חמודה..."
מונוגאטארי 2, סנגוקו מדוזה, חלק 2.
היה שווה את ארבעים הדקות שהעברתי בלתרגם את זה, רק כדי שאוכל לשים את זה כאן.
המשמעות של זה חדרה עמוק מדי.
אני רק אשפיל את עיניי, אתן לשיער לכסות את תווי הפנים שלי, עד שהם יתייאשו.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
