ברדיוס של חמישים מטר מהבית שלי יש לפחות שלושה-ארבעה בתי כנסת.
אבל זה לא העניין.
העניין הוא, שהיום ליל הסדר.
מה שאומר שכל היום אקשיב ל... טוב... פסח.
אני מודה, פרט לחוויות בית ספריות, מהסוג של "ומחר תביאו חסה תפוח אדמה וביצים", מעולם לא יצא לי להיות נוכחת בסדר פסח.
אבל היי, אני באה ממשפחה לא-שומרת-מסורת באופן קיצוני. אפילו את ה-31 בדצמבר לפני כמה שנים העברנו במיטה עם בקבוק יין או שניים.
וקולות השירה הנלהבים של שירי פסח כאלה ואחרים עושים לי בחילה.
קשה לי להבין את האנשים האלה, באמת. אין לי בעיה עם העיקרון של זה, משפחה שמתאספת כדי לספר לילדים סיפורים כאלה ואחרים שאולי קרו, אבל סביר יותר להניח שלא.
אבל ההתלהבות בה הם צועקים את "אחד מי יודע" [ודופקים על השולחן] כך שאני שומעת את זה בבית שלי, ועוד כשאני עם אוזניות... תסבירו לי, בבקשה,
יש תחרות סודית של "מי שצועק יותר חזק יהוה אוהב אותו יותררררררר!!!!!!!!!!!" שלא סיפרו לי עליה?
לפני דקות אחדות סיימתי לראות את PSYCHO-PASS.
לא מיצה את עצמו.
השאירו יותר מדי שאלות פתוחות בנוגע למה שקורה בשאר כדור הארץ.
אני מניחה שאם הייתי חיה בעולם הסדרה הייתי כלואה לנצח במתקן שיקום.
הו וול.
אני רוצה מישהו לדבר איתו על האנימה הזאת.
כינוי:
underage
בבלוג זה
בכל הבלוגים
