ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

הסכין היפנית הייתה צהובה. המועדפת עלי. הבחנתי בה במקרה. אחר כך, היה לי פשוט מאוד להסביר מה היא עשתה שם. הרי רק לפני כמה שעות לקוחה אמרה לי שהסכין הכתומה מאחורי, כשלא מצאתי אף אחת משתיהן. הגיוני שגם הצהובה נדדה לה אל אזור כלי הכתיבה. קורה לנו לא מעט.

די פחדתי לחתוך. לא רציתי לשסף אותו. מעולם לא. רק to beat the shit out of. מה שהיה, כמובן, הרבה יותר גרוע מכמה חתכים.

חיבוקים היו נחמדים. חברות.

אבל בשלב מסוים שני תנורים עצומים התחילו להשרף וזה כבר....

ותאי המוח שלי הם גלולות.

בטח המתמטיקה טעימה מאוד. תשומת הלב לא פחות, נדמה לי. 

הלא-בסדר הזה לא כיפי בכלל. 

צריכת הקלוריות שלי היום עד 13:00 היא 89. עד 18:00, 178. רק שוקולד ובוטנים ודגנים. חטיפים מקסימים. אח"כ אני מתפלאת שהציפורניים שלי מתקלפות. 

בערב כבר אכלתי מספיק. ארוחה מזינה אחת ביום, הדרך הבריאה לחיים מאושרים! 

חבל היציבות הזה דקיק כל-כך שהוא עושה לי בחילה. 

צלילי פסנתר הם האהובים עלי ואני אפילו לא יודעת למה.

חשבתי כמה זמן יקח לי ללמוד לחסל גבר במכות. "גבר". היצור כלכך פאקינג מבוגר מדי בשביל זה. 

"הוא סטר לי? אני לא מצליחה להזכר..."