הארכיון של מאי

כמו כל דבר אצלי בערך, זה התחיל מזמן. 

לפני 3 שנים, קצת יותר. 

היה ל"ג בעומר, ועשיתי מדורה עם כמה חברים חדשים, ועוד כמה שלא כל כך הכרתי. אבל היינו די הרבה ילדים בסך-הכל, אני חושבת.

היה לי נורא קר, ואחרי שיחת טלפון - אמא נסעה להביא לי שמיכה, ועוד משהו ששכחתי בבית. 

התכסיתי בצורה נורא מצחיקה, כמו של סבתא כזאתי.

ביטאתי את המחשבה בכל רם, ואחת הבנות ישר קפצה להסכים איתי בעניין, וכמובן צחקה יחד איתי.

"קוראים לך מאי, נכון?" הנהנתי.

מאז היא הייתה קוראת לי סבתא, או סבתא מאי. 

אני חושבת שזה בערך הכינוי הראשון שקיבלתי ממישהו, שלא היה כינוי סתמי כזה - כמו מאי, מאיוש, מאיו, מאיקי, מאיצ'י, מאי-מאי... וכל אלה.

אפשר להגיד שהכינוי הזה די גרם לי להרגיש חום. לראשונה הרגשתי שמישהו באמת רוצה להכיר אותי ולהתקרב אליי. וזה ממש שימח אותי.

אז שמרתי אותו.