יומן מסע

באחד האמשים שבתי הביתה בערב. ברדיו שמו שיר, אחד מהשירים ששמעתי המון בקיץ שעבר. כמו במנהרת זמן, בבת אחת נזרקתי לקיץ שעבר. למוזיקה יש את היכולת הקסומה לעשות את זה... פתאום לערב היה טעם וריח ותחושה, בעיקר תחושה, של הקיץ שעבר, כשגור נסע לחו"ל לבקר אצל אבא שלו, ואני חייתי, במשך כמה שבועות קצרים ומלאי ארועים, חיים של רווקות פרועה למדי, ועשיתי את כל מה שלא עשיתי בשנות ה-20 שלי, ואת כל מה שלא עשיתי בשנים הארוכות מאז גירושי.

והרגשתי שאני לא יכולה לחזור לקיץ שעבר, למרות ששוב גור נוסע ואני אהיה לבד, או חופשייה, או שניהם, כי אני כבר לא מי שהייתי בקיץ שעבר. אני לא רוצה ולא צריכה להוכיח לעצמי כלום. כבר עשיתי את זה. אני מפחדת לא למצוא את מה שאני צריכה, לא לקבל את מה שאני רוצה, וגם מפחדת לשקוע.