יומן מסע

יום אחד הוא פשוט הופיע בבניין וככה הכרנו. בהתחלה רק שלום -שלום, אבל משהו גרם לי לרצות להשתהות טיפה יותר בכניסה לבניין, ליד תיבות הדואר ולהאריך את השהות במחיצתו. הוא צעיר מאוד, אינטליגנטי מאוד, יפה (באופן גברי כמובן). משופם, כדרכם של הצעירים היום. אבל כל תכונותיו המצויינות לא מסבירות את התכונה האחת שגרמה, לא רק לי, אלא לשכנים כולם, להתאהב בו. ולתכונה הזאת אין שם... כן, וודאי, זה הקסם הידוע, ה- charme, ה- quelque chose ההוא, ה-je ne sais quoi. אה... כשאת מתחילה עם יותר מידי צרפתית, את יודעת שאת בצרות. ואני בצרות. בהתחלה הכחשתי. לא יתכן... אף פעם לא נמשכתי לצעירים ממני. אם כבר להפך. מה קורה פה? פתאום אני מחכה להגיע הבייתה, מתזמנת את היציאה לפי הזמנים שלו. והוא מצידו,  שיא הפלרטטנות. אף פעם לא חוזרתי בנחישות ועדינות כאלו. מצאתי את עצמי חושבת עליו במהלך היום. מה הוא עושה, איך הוא מסתדר. מדהים איך הוא הצליח לחדור לליבם של כל השכנים, לא רק לשלי. כולם רצו לגרום לו להרגיש רצוי, התעניינו בו והרעיפו עליו מתנות. 

יום אחד, הוא הפתיע אותי. עלינו יחד במדרגות, כשלפתע, מצאתי אותו בפנים, בתוך הדירה. זה היה כל כך מהר שכמעט לא הרגשתי שחלף על פני ונכנס. הבהרתי לו בעדינות, אך באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהוא לא מוזמן פנימה. אחר כך ייסרתי עצמי במחשבות: אולי נתתי לו להבין איזה מסר שלא התחייבתי אליו במלואו. אולי אני אחראית. אחרי הכל, אני המבוגרת בינינו. 

היחיד שהוא לא הצליח להקסים אותו הוא המתבגר. כבחור צעיר ומקסים בעצמו הוא כנראה ראה בו משהו שאחרים לא ראו. כשהעליתי את האפשרות להזמין אותו לאיזו ארוחה לא מחייבת ביום מן הימים, המתבגר הביע התנגדות נחרצת שאינה אופיינית לאדישותו הרגילה. הוא מהרחוב, פסק ללא כחל ושרק, לא מכניסים הבייתה מהרחוב.

אני לא גאה בהמשך הסיפור. אבל האמת חייבת להאמר. המתבגר נסע לחו"ל ואני נותרתי לבד בדירה הריקה. במשך היום אני עסוקה מעל לראשי. אבל הלילות קרים וארוכים ותחושת ריקות שורה עלי לעת ערב. ערב אחד, לא מזמן, מצאתי עצמי איתו במיטה במגע שהיה אינטימי יותר מאשר אירוטי. ליטפתי אותו במשך שעות, עד שנרדמנו, מכורבלים זה בזו.

בבוקר, הוא עדיין ישן, ואני התעוררתי מפוטמת ברגשות אשם. הוא לא יודע שעוד כמה שבועות אנחנו עוברים דירה. לא יכולתי להביא עצמי לומר לו.  

הו, תולי, תולי. מה יהיה עלינו? האם ניצלתי אותך ותו לא? אם כי, להודות על האמת, אני די בטוחה שיש לו חתולות אחרות...