אני אוהבת אותך, באמת אוהבת אותך, אבל אני מפחדת להראות לך את זה.. כל פעם שאני הולכת צעד קדימה אתה הולך צעד אחורה, וכשאני נסוגה לאחור אתה פתאום שוב מתקרב.. וזה לא היה ככה תמיד, זה רק בחצי שנה האחרונה, ואני באמת לא מבינה למה.. מה קרה? מפחיד אותך שאנחנו נהיה תכף 4 שנים ביחד? מפחידה אותך המחויבות?
אתה לא כזה.. בבקשה אל תהפוך להיות האחד שמפחד.. היו ימים שהערצת אותי, שהרגשתי מלכה, המלכה שלך.
למה אי אפשר לחזור לימים האלו.. ויש לנו תקופות טובות אני לא אומרת שלא, פשוט התקופה האחרונה מבלבלת מאוד.. אני מבינה שאתה נמצא בתסבוכות.. בכל זאת בחודש אחד פתאום ההורים שלך התגרשו ואבא שלך נמצא בכלא. אני לא מבינה את זה כל כך.. ההורים שלך היו הכי אוהבים בעולם, תמיד כשהסתכלתי עליהם הרגשתי שככה אני ארצה להיות עם בעלי
כשאהיה גדולה. ואבא שלך.. אני מבינה שזה משהו שקשור לכסף, ואני מבינה שהוא נמצא בכלא, אבל תפסיק לכעוס עליו כל כך.. הוא אבא שלך למען השם. ואולי אתה פחות קשור אליו מאשר לאמא שלך, אבל הוא ממש צריך אותך עכשיו, אני בטוחה שלא קל לו. ובתוך כל הבלאגן הזה שמתחולל, אני שואלת את עצמי איפה אנחנו.. זה קצת אגואיסטי אבל מה אני אעשה, אני מתגעגעת לאהבה... ואני יודעת שאתה אוהב אותי, בשבוע האחרון הרגשתי את זה יותר מכל, אבל אל תברח.. אל תאבד לי.. אל תיפול.. אני תמיד פה בשבילך.