"יוצא שאת תמיד שותקת, אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל .. כל המילים שנעלמו - תמצאי אותן בחלומות של אחרים"

אחרי 4 שנים של זוגיות, 4 שנים שאתה ואני החברים הכי טובים.. החלטת לסים את זה.
ולא בגלל שאתה לא אוהב אותי, ולא בגלל שרע.. נהפוך הוא אתה בעצמך הודית שזו תקופה מאוד טובה שלנו..
החלטת לסים את זה כי ההורים שלך מתגרשים, כי אבא שלך במעצר בית וכי כל עולמך חרב עליך.

אני מבינה שקשה לך.. רק לא מבינה מה זה קשור אלינו.
הדבר הכי פוגע שקרה לי איתך.. לא מבינה מאיפה זה בא לך.. טוב אז עברו שבועים מאז שהחלטת את זה וכיבדתי את ההחלטה שלך ואתה יודע את זה.
אבל אתה המשכת לשלוח אסמסים.. לשאול"מה קורה" מה ניראה לך שקורה?
ואז, ביום שני שאלת אם אני רוצה לקפוץ אליך לכמה דקות אחרי בית ספר..
ברור שבאתי, כי אני סתומה כי אני שיכורה מאהבה אליך, כי יש בי תתקווה שנחזור..  
חיבקת אותי, הושבת אותי עליך, אמרת "איך אני מתגעגע אליך" ואז המשכנו והלכתי הביתה. לא דיברנו על זה.  
יום שלישי שוב אותו סיפור, אנחנו בבית ספר, אתה מציע לי לבוא אליך, אני באה ואז שכבנו על המיטה, התחלת לשוך אותי בצוואר נשיכות עדינות כאלו שהחליפו את הנשיקות. משכת אותי שאשכב עליך ואני נמנעתי מזה קצת.. למרות שרציתי.
ואז ביום רביעי, באתי אליך, והתנשקנו, לא פעם אחת. שעה, שעה של נשיקות אחרי ששבועיים לא יכולתי לגעת בך. 
ואז התחלתי לבכות כי זה באמת בלבל אותי, מה אתה רוצה.. אתה רוצה להיות איתי? רוצה להפרד? אני לא מבינה..
ואז התחלת להסביר שאתה מבולבל..
לא עושים את זה.
אל תשחק לי ברגשות!
קשה לי אוקי? אני מבינה שמה שאתה עובר בבית לא משתווה  לקושי שלי, אבל עדין.. 
אני רגישה.. אל תעשה דברים כאלו..
סתם פיתחתי תקוות שוא שנחזור והכל יהיה מושלם.
ואז פוצצת את זה.
וכבר כמה ימים שאני בודקת כל כמה דקות אם התחברת לוואטספ ובוכה כל פעם שאתה מחובר

כי אני מתה לשלוח לך הודעה, מתה. אבל פגעת בי.. באמת באמת פגעת בי הפעם.
איך אני אוכל לשכוח ממך? בבקשה שאני אשכח ממך כבר בבקשה.
אני כל כך רוצה להיות איתך...

אני שונאת אותך שגרמת לי להתאהב בך ככה. שונאת.
הלוואי שיכלתי לשנוא אותך ...