יוצאת משיעור מדע, שיעור אחרון, ויורד גשם בחוץ. אני הולכת לאט, מסתכלת על כל האנשים שרצים בהיסטריה, ומחייכת.

אני מוצאת את ידיד שלי, שעטוף במעילים ואלף ואחת שכבות, כשאני לובשת שתי שכבות, ומחייכת.

אני מגלה שההסעה שלנו נסעה בלעדינו, ואנחנו תקועים שם עד שהיא תחזור, ומחייכת.

עומדת בגשם, מסרבת לעמוד מתחת למטרייה של המזכירה, מסתכלת על השמיים, שומעת מוזיקה, נרטבת על העצם, ומחייכת.

רצה הביתה ברחוב, רוח חזקה, אני רועדת מקור ומחייכת.

חצי שעה, בבגדים ספוגים מים, אני מחפשת בגדים ארוכים ויבשים, ומחייכת.

וכשאני יבשה, בבית, עם החימום, לאט לאט החיוך נמחק מפני, וההבעה האדישה חוזרת.

אני אוהבת את החורף.