היי

ברוכים הבאים לבלוג שלי

אין לי מושג איך הגעתם לפה, אבל אם כבר, אני אהיה נחמדה. לפחות אנסה. נחמדות זה לא הצד החזק שלי, בואו נגיד את זה ככה.

אז היי, שוב.

פה אני אכתוב על החיים שלי, בערך. החיים שלי משעממים, משמימים, ודי לא מעניינים אף אחד. אבל התחשק לי לפתוח בלוג. אז מי יגיד לי לא לעשות את זה? כלומר, אמרו, אבל לא הקשבתי, כרגיל. אני לא מקשיבה לאף אחד, וזה די מעצבן אנשים. אבל גם כשהם מתעצבנים, אני לא מקשיבה, והם מתעצבנים יותר D:

לפני שאני אתחיל לחפור לכם על דברים שלא באמת יעניינו אתכם, תכירו כמה דמויות בחיי, שכנראה יופיעו כאן בשלב זה או אחר.

אמה: חברה טובה שלי :) גיימרית מטורפת, צימחונית, ולא דומה לי! (כן, יש סיבה שאני אומרת את זה ^^). קצת שכחנית, מאוד מצחיקה, ומשום מה, הייתה חברה של יוצמח O.O 

ליאור (שתופיע בשם ליאורה): עוד חברה מאוד טובה שלי. רוקיסטית ומטאליסטית מטורפת, ממנה למדתי להיות כזו. אוהבת דם, זומבים ומוות בדיוק כמוני, ואנחנו די דומות בהרבה דברים. היא חולת סוסים. מטורפת על סוסים. מאוד. קוראת לי דנה בננה, מסיבה לא ברורה. היא מטורללת גמורה, קצת סנילית, מאוהבת בהודי עד מעל הראש. היא מאוד משעשעת, ואני סוג של הפסיכולוגית שלה XD 

ספיר: חברה מטאליסטית כמוני, משעשעת, עם בדיחות שתמיד יצחיקו אותי, בד"כ בשיעורי מתמטיקה ואז המורה תצעק עליי T-T 

היא מאוד בטוחה בעצמה, ויודעת מי היא, איפה היא, ואיפה היא צריכה להיות. אני תמיד מעריכה אותה בגלל זה :)

שחר: חברה מאוד טובה שלי, מצחיקה מעט מטורללת, אנרגטית, עם חיוך שתמיד יהיה מרוח על הפרצוף. אוהבת אמנות, הבדיחות הולכות לה בקלות, מתולתלת עם עיניים קורנות, שאם היו יכולות, קרוב לוודאי שהיו יורות קרני לייזר O_O

ניר/נירוס: ידיד מאוד טוב שלי. התחלנו לדבר באיטרנט, ונפגשנו במפגש מעריצים של הספר שאנחנו אוהבים, 'משחקי הרעב'. זה היה מביך -.-" הוא מטורלל, הזוי, מצחיק, ומעודד. בקיצר, חבר טוב. לא, הוא לא החבר שלי! אין לי חבר XD לא אוהבים אותי, אז לא לשאול, אחלה? ^^ וכמעט שכחתי, מטאליסט ורוקיסט גאה D:

לילי: חברה שלי, שפגשתי בפייסבוק. אני מעריצה אותה. באמת. היא תגיד מה שהיא חושבת, כי ככה צריך להיות. היא כותבת מדהים, מצחיקה.... והיא אחת מהאנשים שהכי כיף לי לדבר איתם, כשיוצא לפחות. אני מקווה שעוד ניפגש בחיים האמיתיים.......

והנה לדמויות המשנה....:

גידי (שיופיע בשם לוס אנג'לס): ילד חדש בשכבה שלנו שעבר מקנדה. מדבר רק אנגלית, שיער בלונדיני שדורש תספורת (עם מזמרה הכי טוב), עיניים כחולות כמו השמיים, גבוה, רזה, וכל שאר השטויות של החתיך האמריקאי. כל הבנות נמרחות עליו. זה פשוט מצחיק! רואים חבורה של בנות יושבת על הדשא עם מבטים חולמניים, והוא יושב באמצע עם מבט מעט מפוחד XD לא איש שיחה, אבל אם הוא מנסה, יש לו סיכוי להיות נחמד. מטאליסט (שמתם לב ש-60% מהאנשים שמוזכרים פה, הם מטאליסטים?!), קצת מוזר, נועץ מבטים בלי בושה. אני לא מאוהבת בו, אבל בואו נודה בזה. אפשר לטבוע בתוך העיניים שלו *-*. 

הפקאצות: אני באמת צריכה להסביר? מתגודדות ליד הלוקר, עושות עיניים ללוס אנג'לס, מרכלות כאילו אין מחר, מדברות בקול מאנפף שעושה לי בחילה. רבות עם המורה על מסטיקים ועגילים, מפטפטות כל השיעור, ובאות לבית ספר כאילו הרגע שלפו אותן ממועדון ריקודים, או במקרה הגרוע, מועדון חשפנות. 

הערסים (בעיקר נאור.... ~מבט רצחני~): הערסים של השכבה. 70% מהבנים בשכבה שלנו, ערסים. הם מתקשרים בעיקר בעזרת מכות, קללות, יריקות, ו..... זהו בעצם. אבל נאור..... ובכן, הוא דביל. מטונף. טיפש. מגעיל. הוא בעצם הערס. פעם הוא החליט שמתחשק לו לחבק אותי. לא הלך לו, כי בעטתי בו. זה היה כיף, להיות קצת נינג'ה. לצרוח עליו גם היה בונוס 3: והשנה הוא התקרב אליי קצת יותר מידי יום אחד, וחטף מרפק בצלעות. גם זה היה כיף. כבר אמרתי, אני סדיסטית וגאה בזה. הם תמיד מציקים לי, אבל אני לא שמה עליהם פס. מצידי, שיחמור הרים רצחני יאכל את הקישקע שלהם. אוווו.... זה יהיה משעשע ^^

הידאי (שיופיע בשם הודי): אני לא מכירה אותו, למען האמת, אפילו לא ראיתי את הפנים שלו! אבל חברה שלי מאוהבת בו -.- אז לצערי, אני זוכה לשמוע יומם ולילה, על התיק שלו, השעון שלו, הסנדוויץ', החיוך, השיחה. הידאי זה שם......פתטי. כלומר, אם תרגמים את השם לאנגלית, הוא ככה: hiddai. וזה נשמע כמו....he die. ברצינות? הוא מת? אז קראנו לו הודי. כמובן, מגוון הכינויים רחב ביותר! יוצמח #2, זבל אורגני, זבל רדיואקטיבי........ הודי עדיף. ובגללה, הוא חסום אצלי בפייס. יודעים למה??? שלחתי לו בקשת חברות, חברה שלי נכנסה לפאניקה, ולא הצלחתי לבטל הבקשה, אז חסמתי אותו -.-

אז הבנתם בערך?
אם יהיה מישהו שלא כתבתי פה, אני אסביר. אני מופתעת שאתם עוד כאן! חשבתי שתברחו. נו טוב, אם כבר אז כבר! 
והנה קצת עליי, בעצם יותר מקצת. אתם תחיו, נכון? שרדתם עד עכשיו, זה כבר יפה....
בקיצר, אני דנה, בת 13 בדצמבר, כיתה ח'. אני לומדת בכיתת תאטרון, אוהבת לכתוב (מאוד), לצייר, לשחק, לקרוא, ולרקום תוכניות זדוניות לצלם ^^" 
אני אוהבת שירי רוק ומטאל, את הלהקות avenged sevenfold וthree days grace. אני כותבת סיפורים, לפעמים שירים, מונולוגים.... ואל תצפו לאהבה. אין לי חבר, ולא היה לי חבר. הבנים לא מחבבים אותי, הם מציקים לי. חוץ מלוס אנג'לס, ניר, עמית (ידיד שלי), חמוסי (ירדן. עוד ידיד שלי) ורום. (שנראה לי קצת מפחד ממני. הוא איתי בהסעה, ואם הוא מציק לי, אני טיפטיפה מתעללת בו. אבל רק קצת, מבטיחה!). הם הבנים היחידים שנחמדים אליי XD לפחות באמת נחמדים אליי. אז כרגע, אין לי חבר ואני לא מאוהבת. אני מכורה לסדרת הספרים 'משחקי הרעב', לסדרה יומני הערפד, ולשירים כמו afterlife, a little piece of heaven, seize the day.......... 
ובואו נדבר דוגרי. אני חנונית. לפחות לפי ההגדרה של בית הספר שלי. אני נראית כמו חנונית, נדמה לי, אבל עם נשמה של אימו. שילוב קצת הזוי, אבל ככה יצא   
וואו, ממש חפרתי לכם. מי שזה לא יהיה שקורא את זה, אני מצטערת ^^" 
ד"א, רוצים לשלוח אותי לפסיכולוג.
אמא שלי חושבת שאני בדיכאון -.-" 
זה כל כך מעצבן! גררר.... לא רוצה פסיכולוג, הוא יישאל אותי שאלות כמו:"ולמה את מרגישה ככה?"
אני מטורללת מתלמדת, רוקיסטית מטורפת, שחקנית מלידה ומאוד מוזרה. אני אובססיבית לגבי עיניים. כל המחברת שלי מלאה בציורים של עיניים, ןואני נוטה לבהות בעיניים של אנשים.

יש לי ארבעה חתולים, שני כלבים. הם מטורפים לגמרי. על כל הראש. זה ממש מעצבן!!!!
טוב, אני אפסיק לחפור לכם. בינתיים. בלוג זה רק חפירה, נכון? לא יותר. 
לסיום ממש (כן, הגשמתי את חלום חייכם, הפסקתי לחפור), זה שיר שכתבתי.
אשמח לדעות :)

סודות הלילה אינם עכשיו

רק מסתירים את כאבם הרב
שלג צונח, עצים דוממים
בוכים, זועמים, על מרחץ הדמים
דממת המוות עומדת באוויר
מחכה לאור הבוקר הבהיר
מלחמה הופכת אדם למפלצת
האנושות אינה ברגע שהיא פורצת
נער צעיר שוכב ביער לבדו
לאחר שבחייו שילם על כבודו

זהו לבנתיים

אז..... בהיי D: