אלו הם חיי

קשה לי לתאר מה אני מרגיש.

אני לא יכול להגיד שקשה לי כמו תושבי הצפון.

אני לא יכול להגיד שקשה לי כמו המשפחות השכולות.

כמו המשפחות של החטופים.

כמו הפצועים.

אבל מבפנים אני בוער.

אין לי איך לתאר את זה.

נסיתי לחשב כמה הרוגים כבר יש אבל לא ממש מצליח לא יודע למה ברך כלל אני בעל זכרון פנומנלי בדברים האלה (עצוב).

בתור איש שלא אוהב מלחמות כלל וכלל אני מתקשה לקבל את העובדה שצריך לחסל את כולם אבל לאט לאט אני מתחיל.

עוד משהו: התמכרתי לשיר שלנו.