הכי יבש שיש...
ומי שיקרא - יקבל נקודה! |
| 6/2005
אני מצטער שלא באתי לדבר על השלום..
אני יודע שאתמול היה יום ההולדת של הבלוג שלי, אני יודע שבזמן האחרון הוא נוטה להיות מעט מדכא..
אני מבטיח לפרסם תוך שעתיים פוסט משביע רצון. אך יש דבר דחוף יותר אותו רציתי לספר.
אתמול בשעה שתיים בצהריים אסון היכה בקיבוץ אייל.
בריסוס שגרתי נגד זבובים שנערך מידי שבוע על הפרות, התבלבל אחד העובדים ובמקום חומר ההדברה רוססו הפרות בזרחן, ששעתיים אחר כך קטל חצי רפת.
בשתיים בצהריים נדהמו הרפתנים וחברי הקיבוץ לגלות שכל הרפת מלאה בפגרים מנופחים של הפרות האהובות שלהם, אותם ליוו חברי הקיבוץ מרגע ההמלטה ועד היום (או עד העליה למשאית של סוחר הבשר.).
מששמעתי על האסון נרעשתי כולי ובלי אומר לקחתי את אופניי ודיוושתי לשם במהירות הבזק.
אווירת הנכאים שרתה בכל.
אריה, מנהל הרפת, צועד אנה ואנה בחוסר מנוחה, לא מצליח לעכל את המכה הנוראה שנחתה על מפעל חייו.
הוא מתבונן בעגלים הקטנים שמחציתם זכרים, ולנקבות ייקח קרוב לשנה עד שיהפכו כשירות לחליבה.
משאבות החלב החדישות והיקרות שרק היום הסתיימה התקנתן עומדות מיותמות בלי עטין לחליבה.
וכל החלב שייחלב מהפרות שעוד נותרו ברפת יושמד, זה הנוהל במקרה של הרעלה.
עם כל הפגרים לא ניתן היה לעשות דבר, בגלל הזרחן ולבד מאריה, איש לא יודע לאן נלקחו כל הפגרים.
הפרות המודאגות גועות בעצב, הבהמות הענקיות והשקטות ובעלי אורך החיים המסודר נראות לפתע מבולבלות ואבודות.
אני נעמד סמוך לגדר, וממתין.
לבסוף הסקרנות גוברת על הפחד הראשוני וההיסוי, וכמה ראשי בקר מתקרבים לברך אותי לשלום.
אני משיב להם בליטוף עדין על חוטמם, ומעביר יד אוהבת על לחיים הענקית.
"אני מצטער.." אמרתי, "על טעות קטנה כל כך של בנאדם אחד שילמתם בכל כך הרבה מאחיותיכן.. אני יודע שזה לא הוגן.."
"אל תצטער" ניחם אותי אחד הרפתנים.
"אבל מוכרחים!" אמרתי, "יודעים כבר מי עשה את הטעות הנוראיתה הזו?" אני שואל חנוק מדמעות.
"אנחנו לא מחפשים אשמים כרגע.." אמר הרפתן, "את הנעשה אין להשיב.."
"ומה יהיה על כל הפרות הנותרות?"
"הוטרינר הביא לכולן אטרופין, והן מגלות סימני התאוששות.."
"אבל הרפת הענקית שלכם, אותו פלא של המלטות, הזרעות, חלב הפורץ אל תוך גלונים כמעיין המתגבר - לאן אלך עכשיו בבדידותי?"
אז הבטיחני אותו רפתן בביטחון גמור שהרפת תעמוד שוב על רגליה, שלא ירחק היום והמשאבות לא יפסיקו להשמיע קולות יניקה, המלטות והזרעות מסודרות כבכל שבוע, יבוא יום בו געיית הפרות וניחוח הרפת יגיע עד למפתן ביתי שבצור יגאל.
"אמן ואמן!" השבתי.
וכך, בעיניים רטובות מדמעות למראה השכול והריקנות שפקדו את רפתתי האהובה, אך עם חיוך מנוחם על שפתיי דיוושתי בחזרה הביתה, מלא בכוחות מחודשים.
בתמונה, הזרעה - מימיה הטובים של רפת אייל.
בתמונה, המלטה - נס הלידה על מצע של גללים זוכה לליקוקים ראשונים של אם מאושרת.
בתמונה, רגעים של שמחה ברפת רגעים שלא יחזרו בזמן הקרוב.
לזכור ולא נשכח, לזכרן של מאתיים פרות קדושות.
משעממלו, תנוחמו ולא תוסיפו עוד צער.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
משעממלו