זה קשה להרגיש ככה .זה קשה להרגיש את הרגשות אשם האלה
את הכאב הזה ,ש לא עוזב , הכאב הזה , שלא נגמר .
הבעיות האלה שאת הופכת אותם ליותר גדולות ממה שהן , כי את חייבת משהו שיכיל אותך .
את העובדה שאת מרגישה לבד .
שחברות נטשו .
שאת לא יכולה לספר להם כלום .
שאת פאקינג בדיכאון וזה לא עובר .
שאת מרחייקה ממך אנשים . אנשים שאת אוהבת , אנשים אשאהבת , אנשים שאוהבים אותך ,ש אהבו אותך .
אנשים בכללי .
זה מוזר ץ אני לא הייתי כזאת .
אני לא הרחקתי אנשים , אני הייתי זאת שמתחברת שמכירה אנשיפ .
אני הדרדרתי .
22 במתמטיקה 4 יחידות . איך זה קרה ?
דיכאון ורצון לבלומיה כבר הרבה זמן . רצון עז להכניס תיד לפה ולהקיא
רצון עז לעשות דברים אוסורים
רצון עז שיאהבו אותך , שיהיה לך טוב .
זה לא קרה , זה לא קרה כבר שנה .
רצון שיהיה לך קשר אמיתי , קשר רציני של יותר מחודש .
להתאהב במישהו , באמת להתאהב , ובמישהו שיהיה שווה את זה לא סתם .
רצון לשלום בעולם .
להפסיק לפחד מהעולם .
להפסיק לשנוא אנשים על כלום .
שהפלאשבאקים יפסיקו . בבקשה תפסיקו .
לא יכולה עם החרדה הזאת , עם השימוש הלא הגיוני הזה במנגנוני הגנה .
עם האי יכולת להסתדר , האגו שלא מצליח להשתלט , ומשתמש בנגנוני הגנה .
שהוא לוקח את כל האנרגיה ואין כוח לחיות .
אין כוח לעשות כלום .
אז מה עושים ? אוכלים , ואין מה לאכול , אז אוכלים שטויות , ואם אין שטויות ? , אז לא אוכלים .
זה בערך דר החיים .
וזה אחלה בסכ"ה
אין וואטסאפ , אין אינסטגרם אין פייבוק , ואני אחת שמסתפקת במועט אני .
" אני לא ידעתי שאנחנו עניים ... " ( רולס אוף טה גיים - יטריצ'ר י"א , או סתם אני לפני כמה שנים כשגרתי בצפון )
וזה מוזר לי להרגיש ככה . מוזר לי החוסר אהבה הזאת .
זה קשה לי . זה פשוט קשה .
אין מילה אחרת . אלה ק ש ה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
