זה כואב

יש לי מחר בגרות

זאת בגרות שנייה שלי

ואין מה לדאוג, נכון?

אז כן, אחרי הרבה זמן, חזרתי לבלוג...

וכן, אני יודעת שרוב הסיכויים שאף אחד לא יקרא את זה..

מכירים את השיר של רייכל? הכל עובר?

ומכירים את השיר של עמיר בניון? לא זוכרת את השם שלו אבל יש בו שורה-אני אדם שמתגבר?

הגעתי למצב שאני יודעת שתקופה בחיים שלי עומדת להיגמר, ואני לא רוצה שהיא תיגמר,

ואז אני מנסה לנחם את עצמי ולהגיד לי, "דיי.. את תעברי את זה" ואז אני חושבת, אני לא רוצה לעבור אתזה.

אני לא רוצה שהוא יעזוב, אני לא רוצה להפסיק לאהוב אותו ואני בטח לא רוצה להתגבר עליו,

ואני גם לא יודעת מה לעשות עם זה..

יש איזה מישהו שאני מכירה כבר חצי שנה, ובהתחלה הוא היה נראה לי סתם כזה..

ועכשיו אני פשוט מאוהבת לו בצורה:/

בעיניים באלה, בכישרון הזה, במראה הזה, בכתפיים האלה, בפנים המדהימות האלה

אני כל הזמן עוקבת אחריו בפייסבוק, וביוטיוב, וסתם בגוגל.

זו אהבה? או סתם אובססיה?

כל ההתאהבויות שלי זה בעצם אובססיה שאני לא יודעת מה לעשות איתה

אתמול חיכיתי כל היום בפייסבוק והוא לא התחבר,התחלתי לדאוג לו..

הוא לא פה, הוא חזר הבייתה, לרחוק.

ואני מפחדת לומר יותר מידי פרטים יונואוו.. שלא יראה בטעות, למרות שלא נראלי שיש לו מה לעשות באתר הזה.

הוא גדול ממני בשנתיים.. ואפילו חישבתי את הזמן המדויק, שנתיים חודשיים שבועיים ויומיים.. 

והתלהבתי מזה:P

אז אתמול חיכיתי לו כל היום, והוא פשוט לא התחבר, בערב התחלתי לבכות..

כי אני אוהבת אותו, כי אני מתגעגעת עכשיו, וכי אני אתגעגע אחרי שהוא יעזוב, עוד חודש.

ואני לא יודעת מה לעשות עם הרגש האידיוטי הזה..

אני חושבת שהוא הסיבה שאני נכנסת לדכאונות כל יומיים, אבל הוא גם הסיבה שאני יוצאת מהם

אני מרגישה כאילו מישהו, שם למעלה, כן, הביא לי את הבנאדם הזה,

ואמר לי לראות כמה הוא מושלם, והתחברתי אליו אפילו, ונראלי שגם הוא אליי, אבל לא ככה.

ועכשיו לוקחים לי אותו :/

לא רוצה

אני שונאת את זה שאני יודעת שיום אחד הבנאדם הזה יהפוך לזיכרון בסך הכל!

שונאת את זה שגם אני אהפוך לזיכרון אצלו!

שונאת את זה שאני יודעת שעוד חודש אני אקרע את עצמי מבכי מרוב געגועים..

ושונאת את זה שאני שונאת את זה :/

וגם עכשיו, כשאני מרגישה אליו משהו, אני יכולה ללכת לבית ספר ולהרגיש יותר בטוחה עם עצמי

אני לא מתביישת מאף בן יותר מידי, כי אני לא רואה אותם כבני זוג פוטנצייאלים,

כי אני חושבת רק עליו, כל היום,

וגם בלילה אם אני מתעוררת, זה הכל הוא..

ומחר יש לי בגרות, ולא התכוננתי, ולא באלי

לא באלי שהתחושה הזאת תעבור ועם זאת לא באלי להמשיך להרגיש ככה, מה עושים?