אם אתה חושב שאתה יכול להשאיר אותי ככה פעם אחרי פעם, בוכה וכואבת וזקוקה לך, ופשוט ללכת.. אתה טועה.

כי בסופו של דבר יהיה מחיר לכל ה.. אני לא יודעת איך לקרוא להם.. בריחות? 

יהיה מחיר לכל הפעמים האלה שאני צריכה אותך ואתה הולך. ואתה אפילו לא מסיים שיחה כמו שצריך.

"אז קשה לי ככה ואני לא בטוחה שזה יעזור במשהו"

"בכל מקרה, אני הולך לישון. לילה טוב ♥"

מה? מה לעזאזל?

אתה חושב שהלב המזורגג הזה יעזור? 

אתה חושב שאם תרשום לי לב ונשיקות זה יעודד אותי? 

ופשוט תלך ותשאיר אותי להתמודד עם עצמי? 

וואלה יופי באמת.

באמת שזה מתחיל להימאס כל פעם. וכל פעם אני כועסת עליך ואז מתנצלת שהגבתי בהגזמה.

אז זהו, שלא. אני לא הולכת להתנצל מחר ואתה מוזמן לרדוף אחריי ולשבור את הראש למה אני כועסת.

כי אחרי שהלכת הביתה ובכיתי עליך כל הדרך לרכבת וכל הדרך חזרה מהרכבת, אתה יכול קצת להתחשב.. 

ועכשיו אפילו לא הלכת לישון, אתה מחובר לפייסבוק, לסקייפ, למסן..

מהההההההה?

מה?

אחרי זה אתה מתפלא שאני כועסת וממורמרת.

באמת שיש הרגשה שכבר אין לי עם מי לדבר.

אז שיהיה.

כבר לא אכפת לי.

אני הולכת לבכות עד שאני ארדם.

לילה טוב.