חבר שלי.

האובססיה הכי חמורה מכולן והכי חזקה מכולן.

מאז שאני איתו, העולם לא קיים יותר. העפתי אנשים מהחיים, התדרדרתי רצח בלימודים, היחסים עם ההורים התחילו להיהרס, היחסים עם המשפחה בכלליות התפגרו, החיוך שלי נמחק כל שנייה שאני לא איתו, אני בוכה כל הזמן, מדוכאת, מתגעגעת, מקנאה בכל דבר שהוא עושה בלעדיי...

אבל כשאני איתו, אני מאושרת כאילו כלום לא רע בחיים שלי וכאילו הכל מושלם.. הוא גורם לי להרגשה כזאת - כאילו הכל מושלם וכלום לא עצוב.

כשאני בידיים שלו שום דבר רע לא יכול לקרות לי, כשאני רואה את החיוך שלו או שומעת את הצחוק שלו אני מתמלאה ברגשות חמימים וכיפיים כאלה שגורמים לי לשמוע ציפורים ולראות את האור גם אם זה אמצע הלילה.

מוזיקה.

אני לא יכולה לעבור יום בלי לשמוע מוזיקה לפחות 4 שעות..

וזה לא יכול להתבזבז על מוזיקת מועדונים מפגרת או על אמ טי פיכס. זו חייבת להיות מוזיקה איכותית.

נירוונה, בון ג'ובי, פינק פלויד, קווין, ביטלס והרשימה עוד ארוכה......

פייסבוק.

מילים מיותרות כאן, נכון?

הוא פתוח בערך 6 שעות ביום בבית (בנוסף לעוד כמה שעות במצטבר שאני דרך הפלאפון)

משחקים מהפלאפון.

אני לא אתחיל רשימה, אבל כשעל הפלאפון שלי יש קרוב ל40 משחקים ואני משחקת בכל אחד מהם לפחות פעם ביום, זה מעיד על סוג של אובססיה נכון?

השיער שלי.

הוא חייב להיות מסודר. הפוני חייב להיות בצד שמאל והוא חייב להיות לפחות על שני שליש מהמצח שלי. החלקות עושים רק כשזה ממש ממש חשוב ותסרוקות זה גם נדיר. 

כל כמה חודשים אני משתעממת מהשיער אבל אסור לקצר אותו! אם הוא משעמם - צובעים. אבל קצוות! אף פעם לא את כל השיער! הצבע של השיער שלי ממש ממש נדיר ואני לא הולכת להסתובב אפילו יום אחד בלי שזה הצבע של השיער שלי! (בהצלחה לי בגיל 70 XD)

לקים.

לא יכולה לעבור שבוע בלי לשנות צבע לק.

יש לי 47 לקים ואין צבע אחד שהוא זהה לשני. סביר להניח שאת הצבעים שתראו על הציפורניים שלי לא תראו בשום מקום אחר.

אלה היו (חלק מ)האובססיות שלי. 

מקווה שיש עוד אנשים שרוטים כמוני בעולם שיוכלו להזדהות עם הפיגור ><".

לא ברור למה הפוסט הזה נכתב.. סתם שיעמום כנראה P:

חופש פסח היה סבבה מינוס, ציפיתי ליותר זיכרונות, או יותר כיף, או יותר עבודה, או פחות בזבוז זמן.

אעעאעאע בסדר, בסדרררררר!!!!!!!

הלכתי. ביי T.T