"את לוזרית, את לא תצליחי בכלום, את מוותרת לעצמך ויצא ממך רק חרא"
וואלה שאתה הבנאדם האחרון שציפיתי שיגיד לי את זה.. רוב האנשים היו מנתבים את זה לכיוון של שינוי והשקעה כדי שתהיה גאה בהם, אבל אני לא. אני לא צריכה שתהיה גאה בי ושתמחא לי כפיים בטקס סיום של י"ב, אני לא צריכה להוכיח לך שאני יותר טובה ממה שאתה חושב שאני.
קשה לי כל יום לקום במחשבה שאני לא מספיק טובה בשבילך ושאתה חושב שאני לא יכולה להצליח בשום דבר.
איך אני אמורה להשתפר כשאתה דוחף לי לפרצוף כל הזמן את הכישלונות שלי ורק אותם אתה רואה?
לא ככה אבא אמור להתנהג.
ובמקום לרצות שתהיה גאה בי, אני רק רוצה שתעוף לי מהחיים כבר. רק זה.
נמאס לי ממך לגמרי.
זה נורמלי..?