זה נמשך כבר שנתיים וחצי. כל פעם זה הולך וחוזר והולך וחוזר, ועכשיו אחרי שזה הלך זה חוזר שוב, והפעם חזק מתמיד.

לא בטוחה על מה לעזאזל אני מדברת כבר.. התאהבות כנראה. משהו שמעולם לא הצלחתי להתגבר עליו. מישהו שלא הצלחתי להתגבר עליו. 

מכירים את הדברים האלה שנגררים המון זמן ואז עד שיש לכם אומץ לבוא ולהגיד אותם זה נראה מיותר? כי עבר זמן וזה כבר מוזר, כי זה לא אותו דבר, כי מה לעזאזל זה קשור לחיים עכשיו.. 

אז החלטתי שאני צריכה להגיד לו. 

זוכרים את החבר שהיה מרכז הבלוג בשנה שעברה? הוא היה שם לפניו, אחריו, ותוך כדי הקשר שלי עם החבר הזה. האקס הזה. 

עכשיו אני חושבת עליו שוב. הפנטזיות הישנות חזרו ובלילה היה לי חלום שאנחנו מתנשקים בגשם ונופלת לי השרשרת של האקס מהצוואר (למרות שלא ענדתי אותה קרוב לשנה) והוא מביא לי שרשרת אחרת ואומר "לחיי האהבה הישנה - חדשה שלנו" . 

חלום באמת מרגש ומרטיט לבבות. כי זה משפט שממש לא מתאים לו להגיד. 

אומרים שהאהבה הכי טובה היא זו שלעולם לא מתממשת, כי תמיד תמיד נשארת הציפייה וההתרגשות והפנטזיות.. כל עוד היא בתוך הראש שלנו ובדימיון שלנו, האהבה הזו יכולה להישאר מושלמת. חסרת כל פגם. בלי ריבים ובלי מבוכה או דברים שרוצים להסתיר. במחשבה שלך על האהבה הזאת הכל מושלם כי אתה המחליט מה יקרה בסיפור.

זו אחת הסיבות שאני חושבת להשאיר את זה כך. בתור פנטזיה. כי ככה הכל יהיה מושלם. 

לא. אני אגיד לו. מקסימום הוא יגיד לי לא. (ואני בחורה שלא אומרים לה לא). 

במקום לשאול את עצמי למה לא, אני אתחיל לשאול את עצמי למה כן. כי אני באמת אוהבת את הבנאדם הזה. כי אנחנו נהיה זוג אדיר יחד. כי אני מכירה אותו טוב והוא מכיר אותי. כי למרות שהשתנינו בשנתיים האלה נשארנו אותם ילדים שמריצים בדיחות מפגרות ומדברים שיחות עמוקות במסנג'ר עד הבוקר. וכי אני חושבת שהוא כבר יודע. 

בוא נתחבק בתוך ענן של צמר גפן, ולמי אכפת בעצם? שהעולם יבעט כמה שהוא רוצה. 

בוא נברח לעולם תמים של ילדים, שם אין רע ותמיד כולם שמחים. כי למי אכפת בעצם? שהעולם יצעק כמה שהוא רוצה.

אני רוצה. 

גם אתה רוצה?