היי לכם!
סורי שלא עדכנתי הרבה זמן פשוט אני באמצע תקופת מבחנים וזה קשה...
בפינה/מיס אוקטובר
אף אחד לא באמת רוצה להיות לבד...כולם צריכים חברה וגם אם הם מתנהגים כאילו לא אכפת להם זה רק כדי להגן על עצמם מפגיעה שוב...
אני מבין האנשים האלה,אלה שהחברה הדביקה להם תגיות כי הם שונים מכולם,כי הם לא ניראים כמו כולם,כי הם לא מתנהגים כמו כולם וכי הם לא הולכים בעדר,כאלה שהם אינדיבדואלים.
לאמא שלי תמיד היה משפט "זה שאתה שונה רק עושה אותך למיוחד" ותמיד אחרי שהייתה אומרת לי אותו תמיד הייתי שואלת "אז אם אני מיוחדת למה אני לבד בפינה בהפסקות כשכולם משחקים ביחד בחצר ורק אותי לא רוצים לשתף?"
ותמיד לא האמנתי לה בגלל זה.
בדרך כלל בהפסקות אני יושבת וקוראת בזמן שרדיוהד מתנגנים ברקע של האוזניות שלי,וזה מבחינתי הכי טוב ככה אני לא צריכה לשמוע את כולם מדברים עליי ולא צריכה לראות את כולם נועצים עיניים במוזרה,במתבודדת שתמיד לבדה.
העיסקה הזאת טובה לכולם טוב לא כי כולם היו רוצים לראות אותי מתרגשת מהערות הגועליות שלהם אבל מבחינתי העיסקה הזאת פשוט מעולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
