העולם שבפנים

דברים משתנים.

לא עוד השעבוד המתמיד של ההשכלה הגבוהה,

ולא עוד החשש להשאר רווקה זקנה.

פתאום יש זמן לדברים,

כמו לראות את כל הסרטים הטובים שפספסתי

ולקרוא ספרים בקצב שבא לי,

ולא במהירות שיא בחופשים כאילו מחר יום הדין.

יש אהבה בחיי כבר שנה שלמה.

זוגיות שמילאה חור גדול בחיי,

ונתנה לי כוח לסגור פערים מסוימים

בצורה הטובה ביותר שיכולתי.

יש פרק חדש בפתח -

חיים אמיתיים של עבודה ושגרה,

זוגיות ועוד כמה שנים גם משפחה חדשה משלי.

אבל יש דברים שלא השתנו.

לא הכל הצלחתי לסגור.

ישנה עוד עבודה רבה,

עוד להיפרד מחרדות רבות.

ישנה חרדת הנהיגה,

חרדת ראיונות עבודה,

לפעמים גם חרדה חברתית -

תלוי במצב הקבלה העצמית.

בזמן האחרון מתערערת מהר,

וכל הערה חיצונית קטנה גורמת לעקיצות עצמיות של אש.

מרוב שיש לי זמן אני מתקשה לתמרן,

וכל דבר אני לוקחת קשה.

אולי הגיע הזמן לעצור את עצמי בכוח,

כדי לגרום לי לשחרר

את כל האוויר בתוכי שהצטבר

והחמיץ מחרדה.