העולם שבפנים

כשחברה מספרת על פוטנציאל של מחלה של בן זוג.

כל מה שאני יכולה לעשות זה להקשיב בהלם,

לשאול כמה שאלות ולהתעניין באינטרנט.

לספר על עצמי אחר כך באווירת הכל כרגיל,

לנסות טיפה להצחיק

ולהגיד שאני תמיד זמינה בשבילה.

משום מה זה נראה לי לא מספיק,

מלוות אותי רגשות אשמה -

שאני לא חברה מספיק טובה,

ושהבטן שלי מתכווצת רק מהמחשבה על הסיטואציה.

מה אם זו הייתי אני?

מה אם זה היה אהובי?

איך היינו מתמודדים?

רוצה רק שהבריאות כאן תנצח,

ושהשמחה תוביל.