העולם שבפנים

לא מזמן קבלתי סוף סוף את הדיפלומה, ובזמן שבו אני אמורה להיות מאושרת - מצאתי את עצמי אמנם נרגשת, אך גם במצב מדוכא ועצבני.

אכן, עדיין לא מצאתי עבודה - ועברו כמעט חמישה חודשים, וזה פאקינג מתסכל!

אני בטוחה שבחלק מהראיונות פישלתי, והביקורת העצמית די מלווה אותי - אבל אני בטוחה שלמדתי מהטעויות.

אבל לא רציתי להתעלם מהמצב ההזוי הזה של הדיכאון והלחץ, והלכתי לפסיכולוגית.

לא שאני במצב טוטאל לוסט או משהו... פשוט הרגשתי צורך לשתף מישהי אובייקטיבית בחרדת הראיונות שלי.

לנסות לקבל עזרה בלשאול את השאלות הנכונות בזוגויות ואולי לתקשר איתו נכון יותר

וגם לפתור ביני לבין עצמי את דרמת החברה הכי טובה שבגדה בי רגשית.

שפכתי ושפכתי אינפורמציה והיא - מצדה הכל בסדר איתי. ממש הרגשתי שהיא לא באמת מקשיבה לי.

ברור שאני לא באותה מצוקה שבה הייתי לפני שלוש שנים... אבל לא הגעתי אליה כדי לפטפט.

והרגשתי שכל קושי שלי התנפנף כלאחר יד.

עוד פעם הרגשתי סתם ילדה קטנה ומפונקת, ושאין לי בעיה - אני רק קצת חסרת פרפורציות.

בכל מקרה טוב שאני באה להתייעץ (למרות שאין באמת בעיה) והיא מוכנה לקחת ממני כסף!

ובחיי שזה מעצבן להרגיש ככה כשיוצאים מפסיכולוגית!