העולם שבפנים

היפראקטיבית ומתלבטת ביני ובין עצמי ברגעים אלו - לכתוב את דוח המעבדה או לכתוב משהו לעצמי, כמו שמזמן לא עשיתי...

אז ברגעים אלו נכתבות שורות ראשונות מזה הרבה זמן בישראבלוג... מציצות להן... מעט נבוכות כי לא נחשפו זמן מה.

הפנטזיות התרחקו להן למגירה תחתונה יותר בראשי, ואני חיה במציאות היום-יומית של עצמי. כמו שאומרים - חיה את ההווה. ולמרות שזה קצת טרן אוף לכתיבה הפנטזיונרית שכתבתי לפני כן... יש בזה המון גם המון טוב.

כי החיים משתנים, והכי טוב להגיד שמתקדמים. הלך המחשבה השתנה בשנה האחרונה.

כן - עדיין קיימות החולשות הישנות במידה מסוימת. אך הרבה יותר מעניין ומאתגר להתמודד עם הבעיות הללו כשנמצאים בזוגיות, ואז סוף סוף מתגלה ההכלה - שחששתי שלא אקבל אותה - אם כי גם להכלה הזו יש גבולות שחשוב שיהיו, ואף אחד מאיתנו אינו השק אגרוף של השני.

אני לומדת ומתקדמת כל הזמן את תורת התקשורת הזוגית (ומקווה שתמיד אמשיך ללמוד), וגם אם יש התאפקות קצרה, בסופו של דבר הדברים יוצאים החוצה - ולא בכעס בלתי נשלט, אלא במודעות שהכעס או התסכול נמצאים, אבל אפשר להעביר אותו ולא לשמור בפנים ועדיין כולם נשארים חיים ואוהבים.

למדתי גם מהי שגרה זוגית ואוהבת, אבל לא מובנת מאליה ודורשת תחזוקה מתמדת... והתחזוקה הזו תמיד תהיה אתגר לשני הצדדים.

גיליתי שבמידה מסוימת קשה לי עם השגרה האוהבת הזו, ועם זאת אני אוהבת אותה מאוד... בתפיסה שלי אני זוגית אבל גם לבד... אני אוהבת את השלווה הזו, ועם זאת מתגעגעת לריגושים ולפרפרים שמסתובבים להם בבטן בתחילתו של סיפור אהבה. והוא יודע על הדואליות הזו ומכיל אותה. וכשאני חושבת על זה אני דומעת מאושר... מבינה מהי קבלה. וגם לומדת בעצמי שיש דברים שגם אני צריכה לקבל בו. לשחרר... להתגמש... לצאת מבועת הציפיות האין-סופיות ולצאת לחיות את החיים האמיתיים - כי החיים הם קצת יותר מהעולם המושלם המצטייר במוחי, שונים מהפנטזיה.

בכל מקרה אני יכולה להגיד בלב שלם לאחר מספר חודשים של חיים ביחד בדירה אחת צנועה - אני אוהבת ונאהבת.

איזה כיף :)