זה כבר פזמון חוזר... ואני כבר לא מצליחה להבין אם זאת אני שיש לי ציפיות גבוהות מידי- ונותת לאנשים יותר מידי, או שזה הבחירות המזעזעות שלי באנשים... בחברים... אני חייבת להפסיק לצפות, אני חייבת להפסיק לנסות, אני חייבת להפסיק לתת את כל כולי לאנשים שלא שווים את זה!
נמאס לי מאכזבות ונמאס לי מאנשים ונמאס לי מהרגשי נחיתות האלה ונמאס לי מהעצבים על כולם ונמאס לי שלא מעריכים ושלא נותנים כמו שאני נותנת
בלי אם... ובלי תנאים... ונמאס לי מהחזרות על המשפט "נמאס לי" ונמאס לי מהרגישות ונמאס לי מהאינדיגו ונמאס לי שאני ברורה מאליו ונמאס לי מהברירות מחדל ונמאס לי מזה שאין לי פאקינג אף אחד.. או אחת... או מישהו- וזה עצוב שזה כבר לא משנה מי... שיהיה שם. ואין לי כוח בקיצור. בא לי לברוח לכמה ימים.
ולמהההההההההההההההההההה זה בא דווקא בחופש
ולמההההההההההההההההה זה בא דווקא עכשיו כשאמור להיות טוב... שהיה טוב
סעמעמעמק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
