כיאילו בתכלס... היייתי בגרמניה, והיה מדהים... ואני יכולה לקשקש על כמה מדהים היה פוסטים על גבי פוסטים - אבל זה לא האישו!
חזרתי משם... ובתכלס יש לי במה להתעסק, היה לי מישהו בגרמניה והוא היה הכי מתוק בעולם (למרות שבדיוק היום הבנתי שהוא מתאמץ יותר עם חברה שלי... אווווווצצצצ') והתחיל משהו לפני גרמניה שחתכתי אותו אחרי גרמניה, וסוג של "קראש" על מישהו שיש מצב שזה כן יעבוד- שהתחיל בגרמניה, וכיאילו זה לא מספיק, התחלתי עם מישהו אתמול שבכלל לא יודע על גרמניה! וגם לא עליי! ומה הסיכויים שהוא יתקשר?! הוא יותר מידי חתיך בשביל שזה יהיה אמיתיי!!!
ואין לי על מה להתבכיין, באמת שלא... הרבה זמן לא הייתה לי תקופה כזאת מלאה בבנים וכאלה... אבל למה זה אף פעם לא זה? למה זה תמיד כמעט? למה זה הוא התחיל איתי אבל יש לו חברה, והוא מפלרטט איתי אבל לא באמת עושה עם זה משהו, ואיתו התנשקתי אבל איתי הוא לא פאקינג מתאמץ... והוא לקח את הטלפון אבל הוא לא באמת יתקשר...
ואני כועסת על עצמי! אני כל כך עסוקה בלחפש מי שיאהב אותי כדי שאני אצליח לאהוב גם את עצמי...
מה זאת ההתמכרות הזאת לאהבה????
ומה זה החיפוש האין סופי הזה אחר מישהו שיאהב אותי? מישהו שיהיה שם? שיחבק ושיגע? למה אני צריכה את זה? למה זה צריך להיות ככה?
אבאלה איזה פתאטית אני מרגישה..
ולפעמים אני כל כך מלאת ביטחון, וכל כך יודעת מי אני ומה אני וכמה אני שווה... ולפעמים אני שוכחת את זה... ואני ממש צריכה מישהו שיזכיר לי.. ויתן לי חיזוקים... ואין מי שיתן לי... וכל הביטחון העצום שלי יורד,
ואני נשארת בלי מסכות.. ובלי ביטחון.
בחיים אסור שיהיה אכפת לך מבנאדם יותר משאכפת לו ממך
וזה אף פעם לא מצליח לי... באופן קבוע אכפת לי יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
