בשל היצירתיות והצורך התמידי בסידור הזמן באמצעות יומן מהמם, אפשר לראות כמה פעמים הוא הלך, ועוד יותר כמה פעמים הוא חזר
כמה פעמים כתוב "דיברתי עם טל" ופרצוף מופתע
וכמה פעמים "הייתי אצל טל" "ישנתי אצל טל" "עשיתי סיבוב באוטו של טל" ולב מאוהב כזה ליד
תכלס גם אני טורחת לציין "דיברתי עם טל ורבנו" "פאק יו בן זונה" וכאלה...
אני תוהה לפעמים אם זה נקרא הולך וחוזר, או חוזר ואז הולך.
אם הוא הולך, מבין שלא טוב לו בלעדיי וחוזר... או שהוא נמצא כי הוא אוהב שיש מי שתהיה שם בשבילו, ואז כשנמאס לו או כשטוב לו, והוא לא צריך אותי, הוא הולך.
כבר שנה וחצי ככה... שנה וחצי ככה...
אני שונאת את זה שאכפת לי ממנו כל כך
שאני אוהבת אותו כל כך
שאני יודעת שאני רוצה אותו ורק אותו כל כך
שאני כל כך כנה ואמיתית עם הרגשות שלי, ויודעת בדיוק מה אני רוצה
והוא מבולבל
מתוסבך
מתוסכל
ובעיקר לא יודע מה הוא רוצה מעצמו
וממני.
בעו, שונאת את זה שאני לא עומדת מאחורי ה"הכל או כלום" שלי! שונאת את זה שאני יודעת שמגיע לי יותר אבל אני מעדיפה אותו. שונאת אותוווווווווו! אולי היה עדיף שהוא לא היה חוזר... ושבכלל לא היינו מכירים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
