All The Small Things

סוף של שנה מדהימה (אולי הכי מדהימה שהייתה לי) שהסתיימה קצת צולע... חופש נעים?

זה כבר פזמון חוזר... ואני כבר לא מצליחה להבין אם זאת אני שיש לי ציפיות גבוהות מידי- ונותת לאנשים יותר מידי, או שזה הבחירות המזעזעות שלי באנשים... בחברים... אני חייבת להפסיק לצפות, אני חייבת להפסיק לנסות, אני חייבת להפסיק לתת את כל כולי לאנשים שלא שווים את זה!

נמאס לי מאכזבות ונמאס לי מאנשים ונמאס לי מהרגשי נחיתות האלה ונמאס לי מהעצבים על כולם ונמאס לי שלא מעריכים ושלא נותנים כמו שאני נותנת

בלי אם... ובלי תנאים... ונמאס לי מהחזרות על המשפט "נמאס לי" ונמאס לי מהרגישות ונמאס לי מהאינדיגו ונמאס לי שאני ברורה מאליו ונמאס לי מהברירות מחדל ונמאס לי מזה שאין לי פאקינג אף אחד.. או אחת... או מישהו- וזה עצוב שזה כבר לא משנה מי... שיהיה שם. ואין לי כוח בקיצור. בא לי לברוח לכמה ימים.

ולמהההההההההההההההההההה זה בא דווקא בחופש

ולמההההההההההההההההה זה בא דווקא עכשיו כשאמור להיות טוב... שהיה טוב

סעמעמעמק.

אין לי כוח לקבל החלטות חשובות לשנה הבאה

ואין לי כוח ללמוד למרות שזה הכי חשוב בארץ כרגע

ואין לי כוח ללכת לישון למרות שאני עייפה ממש

ואין לי כוח להתעסק עם אנשים למרות שאני מרגישה לבד לפעמים

ואין לי כוח יותר לחיות לפי מצבי רוח של אנשים

ואין לי כוח להיפגע מאנשים למרות שהם הכי חשובים לי בעולם

ואין לי כוח לאהוב אנשים שלא אוהבים אותי מספיק

ואין לי כוח לתת כל כך הרבה ולקבל כל כך קצת

ואין לי כוח לנסות להיות כוסית בשביל למצוא מישהו שימלא את החסר

ואין לי כוח לנסות לחפש דרך למלא את החור שיש לי בלב ולאסוף את השברים

ואין לי כוח לדבר על זה כי לכולם נמאס כבר ואף אחד לא מבין

ואין לי כוח לטחון לעצמי במוח כמה אני לא בסדר

ובגדול, פשוט אין לי כוח...

איזה מילה מגעילה זאת 'להשתחרר' ...