החופש הכי טוב שהיה לי
היה אדיר בקורסכם
והיה מושלם בגרמניה
ובחיים לא היו לי כל כך הרבה בנים בחיים כמו עכשיו
ובחיים לא הרגשתי נחשקת ולא נחשקת בו זמנית כמו שאני מרגישה עכשיו
ואני מתגעגעת לגרמניה
וכשאני חושבת על זה זה מרגיש לי כמו חלום... כיאילו חלמתי... כיאילו הכל כל כך רחוק וכל כך מאחוריי...
למה אי אפשר לעצור את הזמן? או לחזור אחורה? ולעבור את אותה החוויה שוב ושוב?
הזמן רץ לי... וזה מפחיד אותי
ואני שונאת את זה שאני תקועה על אנשים שלא מתאמצים בשבילי
ושאני באופן קבוע רוצה אנשים שלא רוצים אותי
או שבאופן קבוע אני רוצה אנשים יותר ממה שהם רוצים אותי
או שבאופן קבוע אכפת לי מאנשים יותר ממה שלהם אכפת ממני
ושבאופן קבוע אני אתאמץ בשביל אנשים יותר ממה שהם יתאמצו בשבילי
ונמאס לי מהצימאון לתשומת לב מאנשים מסויימים
ואני חושבת שבפעם הראשונה מזה הרבה זמן באמת בא לי על מישהו
ובפעם הראשונה בכל חיי אני באמת ובתמים שוקלת פעמיים אם להיכנס לזה ברצינות
מתוך פחד להיפגע
והרבה זמן לא מנעתי מעצמי משהו מתוך פחד
ואני מבולבלת
מאוד מבולבלת
הכי מבולבלת
ומוזר לי!
ולא בא לי לחזור להרגשות שהייתי בהן לפני שיצאתי לקורס
הריקנות והבדידות
והידיעה שאני מוקפת באנשים ומרגישה לבד
ולא בא לי שתגמר השנה המדהימה הזאת
ולא בא לי שאנשים יתגייסו לי
ולא בא לי שאנשים יעלמו לי מהחיים כי הם רחוקים
ואני מפחדת... מכולם... ומעצמי... וזהו
וואו וזה הדבר הכי מבולגן שכתבתי בחיים שלי
וגם דיי טיפשי
אבל מה אכפת לי... מי באמת קורא פה..