ירד לי האסימון
הבנתי מה גרם לי להיות מי שאני
הבחור הראשון שנגע בי - מת
זה גרם לכל מחסום שהיה בי לרדת,
נהייתי שרלילה זולה
כזו שמתמסרת לכל בחור
כזו שמבחינתה זה בסדר להיכנס למיטה עם בחור בדייט ראשון
זה בסדר לשתות קצת ולישון כפיות עם בחור שהיא בקושי מכירה
זה בסדר להרגיש את הזין שלו מתחכך בה
כזו שמבחינתה זה נורמלי לצאת עם בחור בן 29
הגיוני להתנשק עם בחור על קבר
בסדר לחלוטין להיות עם שני בחורים שונים ביומיים
להיות עם בחור על ספסל בפארק
להתמזמז עם בחור שניה אחרי שהוא מזמז את חברה שלה
להתנשק עם גיי
להיות עם עוד בחור אחר על ספסל בפארק ליד הבית
10 בחורים תוך שנה פחות או יותר...
אני מזועזעת מעצמי
נגעלת מעצמי
לפעמים הייתי רוצה להיות מכוערת יותר,
שלא יימשכו אליי ויתחילו איתי
כי שכחתי איך אומרים ל-א
שכחתי איך להיות אסרטיבית מול בחורים.
אני לא אני
מאז שנהרגת בתאונה- אני לא אני
ועכשיו אני מבינה את ההשלכות של התאונה שלך לגביי
עכשיו אני מבינה את ההשלכות של המעשה הקטן והתמים שלנו בכיתה ו'
הייתי רוצה לחזור להיות בתולת שפתיים תמימה שכזו
כזו שאף אחד לא נגע בה, כזו שלא יודעת מה זה מגע,
תמימה נקייה כזו
אבל אני מרגישה כל כך מלוכלכת
כל כך מגעילה
מגעיל אותי המחשבה שכל הבחורים האלו נגעו בי, עברו עליי...
מתביישת להגיד את המספר,
משקרת שהמספר קטן יותר
אולי עם ההבנה הזו אני אפסיק להתמסר בקלות,
אני אפסיק להיות תמימה
אני מפסיקה לשתות לשכרה,
אלא אם כן זה בבית עם חברות.
מזכירה לעצמי לא ליצור קשר עם בנים מהעבר
במיוחד לא עם האקס הזקן האימפוטנט.
(אבל קשה לי לשכוח את הזין הקשה של פנחס, את ההרגשה כמה שזה היה נעים כשהיה מעליי, ואיך נלחצתי והדפתי אותו, אבל זה לפוסט הבא)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ליאה:)