I've go a baby's brain and an old man's heart. took eighteen years to get this far...

שכחו ממה שכתבתי מקודם.

אני בסדר.

לאט לאט הלב הופך למקום סגור יותר ויותר. יכל להיות שזו מין מטמורפוזה מוזרה (ומבורכת?) שאני עוברת (סוף כל פאקינג סוף) ושבסופה אהפוך לאדם נעלה יותר שאינו חולק רגש כמעט עם אף אחד (אבל כן עם אלה שצריך). יכול להיות שסתם שכחתי איך פותחים את הלב שלך בפני אנשים רבים כל כך. כמעט כולם הפסיקו ולי לא נשאר ממש מה לעשות.

אני לא מסוגלת לישון מעבר ל9 וחצי בבוקר (והולכת לישון כמו בכל חופש) והמחסור בשעות שינה הגיע למצב שהתעוררתי היום עם סחרחורת. סוג של שכרות אבל לא שתיתי.

אבל חוץ מזה זה לא משהו שאתם צריכים לדעת (מה גם שאין אתם, מה שהופך את העניין לאף פשוט יותר).

יום טוב. שבוע טוב. חודש טוב. שנה טובה. הרבה שיהיה, והכל בסדר.