סנדוויצ’ים לכל עט

מה כבר יכול להיות ביניהם? עוד ארגזים.

אתמול התחולל המעבר המרגש.

בעצם, ההובלה כבר היתה ביום שלישי בערב ואנחנו הגענו ברביעי בבוקר כדי להתחיל לסדר ולקבל את פניהם של כל הספקים השונים,

ראשון הגיע בזק, אחריו יס, אחריהם ארונות, אח"כ סלון, אחרי הסלון פינת אוכל, אח"כ אינסטלטור, אחריו מקרר ובסוף תנור.

נשמע פשוט?

לא ממש.

הגענו על הבוקר, הטכנאי של בזק הגיע והתחיל לעבוד על נקודות טלפון, פתח שתי נקודות, השאיר מודם וראוטר והלך.

על פניו נראה שבסדר.

הגיעו החבר'ה של יס, כל אחד והבעיות שלו מהבית, התחילו לעבוד.

הבעייה בדירות ישנות היא בעיקר שהתשתית עלובה והקירות מתפרקים.

כך גם בדירה שלנו, אבל הצליחו להתגבר על הבעייה ה"מינורית" הזו, ואחרי שתקעו לנו מסמרים בכל קיר אפשרי וחוררו על העבודה של השיפוצניק שעבד שם רק שבוע קודם.

לא נורא.

חורים קטנים- אנחנו נתגבר עליהם!

סיימו היס, הלכו.

החבר'ה של הארונות, שמו את הארון בחדר העבודה- שוד ושבר... הדלת לא נסגרת עד הסוף. צריך לנסר אותה.

אוקיי, לא נורא, חיים עם זה, וזו רק דלת בת בערך 400 שנה, נתגבר!

הלכו הארונות, הגיע הסלון,

באו פרקו הלכו, לקחו איתם את רוב הזבל, היה סבבה.

ואז הגיע המקרר.

בא, בדק, אמר שאי אפשר להכניס בלי לפרק דלתות.

אמרתי לו- פרק בכיף שלך.

ביקש שאבוא איתו למטה כדי שאראה שהמקרר חדש.

שום בעייה.

הוריד שם למטה את הקרטון הענקי של המקרר, שאלתי אותו אם הוא יזרוק אותו לפח- "כמובן שכן!"

העלו את המקרר, הרכיבו אותו, שברו לנו איזו קופסה בבית, חייבתי אותם לשלם עליה.

שעה אחרי שהלכו יצאנו לחפש אוכל,

מה אנחנו רואים?

הקרטון והקלקרים בחצר הקדמית! איך כעסנו...

התקשרתי הבוקר לשירות הלקוחות שלהם כדי להתלונן, זה היה ממש חצוף מצדם.

אחרי המקרר, הגיע התנור,

באו שני מובילים, עם תנור ששוקל כלום עם כלום, קיבלו 100 שקלים על ההובלה ורצו טיפ.

מה טיפ?

על מה?

היו אצלי כ"כ הרבה בעלי מקצוע,

אם כל אחד היה מקבל טיפ, אלוהים יודע איפה הייתי מסיימת את היום הזה... מרגיז משהו (היחידים שקיבלו טיפ היו ההובלה).

חזרנו אחרי האוכל הביתה,

מחוקים מעייפות,

המשכנו לפרוק ארגזים ולסדר וזה לא נגמר!!

בסוף סיימנו את רוב הארגזים, נשאר לסדר את חדר העבודה ואת חדר האמבטיה,

לנקות קצת,

וזהו.

זהו?

כמעט.

אז צריך להתחיל ללמוד למבחנים...

אסיים בעוד פתק נטול סנדוויץ':

"סטודנטית יפתי, אהובתי.

כמה אושר יש ביננו.

כמה שמחה ואהבה.

עכשיו קרוב, כל כך קרוב,

אנחנו יחד עד הסוף.

עכשיו כשלמדנו לאהוב

אאא

הגאון הקולינרי"