סנדוויצ’ים לכל עט

מכירים את זה כשאתם עוברים דירה בדיוק על תקופת המבחנים שלכם ואתם לחוצים נורא?

מכירים את זה שאתם לחוצים נורא ולא שמים לב למה שקורה מסביבכם?

מכירים את זה שאתם לא שמים לב למה שקורה סביבכם ואתם פוגעים באנשים הכי קרובים אליכם?

גאון שלי, אהוב יקר,

סליחה שלא הייתי זמינה,

זה כואב לי יותר מהכל.

אני אוהבת אותך.

"לפעמים יש לי בלקאאוט וקשה לי לכתוב.

בשש בבוקר זה קשה לאהוב.

אבל סטודנטית יפה ויקרה,

אותך, זכרי,

אוהב בכל שעה.

אאא

הגאון הקולינרי"

כריך לבן על לבן

לחמניית דגנים

מיונז

קורנישונים

פסטרמה לבנה

כמה פשוט, ככה טעים.

בתיאבון!

אפשר רגע של שוויץ? ככה בלי טיפת ענווה, צניעות או כל מחסום אחר?

תודה.

אנחנו כאלו הורסים ביחד,

באמת.

אין דברים כאלו.

מעולם לא היו.

אני בהחלט מגדירה את האיש המופלא והנפלא הזה כאהבת חיי, הוא יודע את זה, הוא מרגיש אותו הדבר.

יש בינינו רגישות נפלאה, אהבה ענקית, הבנה הדדית,

כאילו יצרו אותנו במיוחד אחד עבור השנייה.

החיבור הזה קסום,

מכל בחינה, בדרך בה הוא מצחיק אותי, בצורה בה אנחנו מסוגלים לשבת באמצע הלילה לארוחת "ערב" ולהמשיך לדבר עוד שעתיים על כל מיני דברים.

איך שהוא מכיל את הפולניות שלי,

איך שאני מכילה את השטויות שלו,

יש ביננו התאמה נדירה, גם בחדר המיטות...

אני כל כך אוהבת את האיש הזה,

ואני מודה על כך שהוא נפל בחלקי.

" "היא הילדה הכי יפה בגן

יש לה עיניים הכי יפות בגן"...

יש לה אותי,

ולי יש אותה,

וביחד נעלה כיתה.

"וכמה שמביטים בה יותר,

רואים שאין מה לדבר"

שהיא ואני הזוג הכי יפה בגן.

אאא

הגאון הקולינרי"

הכריך שקיבלתי עם הפתק המקסים הזה הכיל גבינה גבינה גרמנית, ובכל זאת, קראתי לו כריך יווני:

כריך יווני

לחמניית דגנים

גבינת מונטוניונו גרמנית

ביצה קשה

מיונז

עגבניות שרי

חסה

זיתים שחורים

ללקק את האצבעות... משהו יאמי ברמות קשות...

בתיאבון!

השעה- אחת עשרה בלילה.

אני שרועה על הספה מצד אחד,

הוא שרוע על הספה מהצד השני (שזלונג זה קטע אדיר, אני מודה...),

והבטן שלי מתחילה לאותת... "ממי... אני רעבה קצת... מה יש?"

המילה "רעבה" היא כמו מילת קסם,

ישר הגאון קופץ ושואל אותי מה בא לי,

ישר אני עונה לו כתמיד- "לא יודעת"

הולך למטבח לכמה דקות וחוזר עם צלחת מגניבה שבה:

• מצע של עלי חסה ירקרקים (ממש הגזע של החסה)
• גבעות קטנות של יוגורט עזים "של פעם"
• גזרים גמדיים (שקיות קטנות וחמודות מהשופרסל של שטראוס נדמה לי)
• על כל הדבר המגניב הזה הוא פיזר חומץ בלסמי, קצת שמן זית וקצח

תענוג!

גם קראנצ'י, גם בריא ולא משמין, וגם נעשה בהמון אהבה...

פיתרון מעולה לתיאבון פתאומי באמצע הלילה.

בתיאבון

מה כבר יכול להיות ביניהם? עוד ארגזים.

אתמול התחולל המעבר המרגש.

בעצם, ההובלה כבר היתה ביום שלישי בערב ואנחנו הגענו ברביעי בבוקר כדי להתחיל לסדר ולקבל את פניהם של כל הספקים השונים,

ראשון הגיע בזק, אחריו יס, אחריהם ארונות, אח"כ סלון, אחרי הסלון פינת אוכל, אח"כ אינסטלטור, אחריו מקרר ובסוף תנור.

נשמע פשוט?

לא ממש.

הגענו על הבוקר, הטכנאי של בזק הגיע והתחיל לעבוד על נקודות טלפון, פתח שתי נקודות, השאיר מודם וראוטר והלך.

על פניו נראה שבסדר.

הגיעו החבר'ה של יס, כל אחד והבעיות שלו מהבית, התחילו לעבוד.

הבעייה בדירות ישנות היא בעיקר שהתשתית עלובה והקירות מתפרקים.

כך גם בדירה שלנו, אבל הצליחו להתגבר על הבעייה ה"מינורית" הזו, ואחרי שתקעו לנו מסמרים בכל קיר אפשרי וחוררו על העבודה של השיפוצניק שעבד שם רק שבוע קודם.

לא נורא.

חורים קטנים- אנחנו נתגבר עליהם!

סיימו היס, הלכו.

החבר'ה של הארונות, שמו את הארון בחדר העבודה- שוד ושבר... הדלת לא נסגרת עד הסוף. צריך לנסר אותה.

אוקיי, לא נורא, חיים עם זה, וזו רק דלת בת בערך 400 שנה, נתגבר!

הלכו הארונות, הגיע הסלון,

באו פרקו הלכו, לקחו איתם את רוב הזבל, היה סבבה.

ואז הגיע המקרר.

בא, בדק, אמר שאי אפשר להכניס בלי לפרק דלתות.

אמרתי לו- פרק בכיף שלך.

ביקש שאבוא איתו למטה כדי שאראה שהמקרר חדש.

שום בעייה.

הוריד שם למטה את הקרטון הענקי של המקרר, שאלתי אותו אם הוא יזרוק אותו לפח- "כמובן שכן!"

העלו את המקרר, הרכיבו אותו, שברו לנו איזו קופסה בבית, חייבתי אותם לשלם עליה.

שעה אחרי שהלכו יצאנו לחפש אוכל,

מה אנחנו רואים?

הקרטון והקלקרים בחצר הקדמית! איך כעסנו...

התקשרתי הבוקר לשירות הלקוחות שלהם כדי להתלונן, זה היה ממש חצוף מצדם.

אחרי המקרר, הגיע התנור,

באו שני מובילים, עם תנור ששוקל כלום עם כלום, קיבלו 100 שקלים על ההובלה ורצו טיפ.

מה טיפ?

על מה?

היו אצלי כ"כ הרבה בעלי מקצוע,

אם כל אחד היה מקבל טיפ, אלוהים יודע איפה הייתי מסיימת את היום הזה... מרגיז משהו (היחידים שקיבלו טיפ היו ההובלה).

חזרנו אחרי האוכל הביתה,

מחוקים מעייפות,

המשכנו לפרוק ארגזים ולסדר וזה לא נגמר!!

בסוף סיימנו את רוב הארגזים, נשאר לסדר את חדר העבודה ואת חדר האמבטיה,

לנקות קצת,

וזהו.

זהו?

כמעט.

אז צריך להתחיל ללמוד למבחנים...

אסיים בעוד פתק נטול סנדוויץ':

"סטודנטית יפתי, אהובתי.

כמה אושר יש ביננו.

כמה שמחה ואהבה.

עכשיו קרוב, כל כך קרוב,

אנחנו יחד עד הסוף.

עכשיו כשלמדנו לאהוב

אאא

הגאון הקולינרי"