הפוסט הזה היה אמור להיות חפירה על למה אני רוצה להתגייס לקרבי (מסקנה מהשבועות האחרונים), לאן כדאי וההתחלה של תהליכי השידול בשביל להעלות לי את הפרופיל. אין לי כוח לחפור ואין לי כוח לטקסט מידעי, אז פשוט אכתוב על כמה שטויות.

קודם כל אני חייבת לעשות רשימה של "מה להספיק לפני הגיוס". למשל הופעה של ספטיק פלאש, בגרות מלאה (מעניין אם יגישו אותי באזרחות, ועל מה לעזאזל לומדים במקרא?), ים, צביעה+תספורת ועוד כמה דברים ממש "חשובים".

שנית עליי להכין רשימת קניות, או יותר נכון רשימת המתנות שאני מצווה עליכם להביא לי מאחר ואני מרוששת. סתם, אני צוחקת. אתם לא חייבים. באמת שלא. טוב, אולי... לא. שעון דיגיטלי, כדי שאדע בכמה זמן איחרתי למסדר הבוקר בטירונות. לקים ורודים בהירים או שקופים? לא! תשכחו מזה. הכל או כלום. מחזק זה טוב. מה עוד... טוב מה כבר צריך בצבא. זה לא שנשארים שם למשך שבוע או שבועיים או במקרה הפחות טוב שלושה.

אני צריכה להעלות לפה עבודות אחרונות שלי ולעדכן כבר את הפוסט המעפן שעשיתי על גרפיטי. אגב עשיתי כתובת גרפיטי על איזה משטח עץ שמישהו זרק. יצא נחמד.

בקרוב מגישים עבודת גמר באמנות! חשיפה ענקית...

אמיתי לגמרי. צולם בת"א.

טוב, נראה לי שסיימתי עם הפוסטים העמוקים כאן. או שזו התקופה, או שזה הפסיק להרגיש לי מתאים לבלוג הזה, לא יודעת.

צולם בקציר, בעת טיול שעשיתי עם מלינה. ממש בא לי שוב.

נראה לי שפירסמתי כבר אבל לא יזיק לשים פה שוב. צולם מהבית שלי.

אוקיי, מה בדיוק גרם לי לרצות להקריא בטקס הזיכרון השנה? אין לי מושג. האמת, יש לי. זה חשוב ולדעתי מאוד משמעותי. אז אני לא קשורה לחבר'ה המופיעים וביישנית אבל לדעתי יהיה בסדר ואני גאה בזה שאני לפחות מנסה. רק תדאגו בבקשה לשבת עם איזה אקדח בקהל ולירות בי במידה ואני עושה את הבושות של החיים שלי. אין לי כוח להתמודד עם ההשלכות אחרי זה.

שבוע טוב.