יודעים מה? אין לי כוח להישבר. לא ממש בא לי לבכות. לא בא לי להרגיש חסרת אונים, גם אם אני כזו. אם העולם הזה חושב שהוא מסוגל לשבור אותי, הוא טועה. אם החיים המפגרים האלו חושבים כמוהו, הם טועים גם כן. עברתי דברים, אעבור בהמשך, והכל קטן עליי. גם אם זה נראה גדול. הכל קטן, אני אחיה ואהנה מכל רגע, כל רגע יכול להיות הרגע האחרון. אני אגיע הכי גבוה שאוכל, אני אלחם בכל מה שינסה לעצור בעדי. אם זה אדם, מגבלה פיזית, מגבלה נפשית, אני אנצח. לא משנה מה.

אני פשוט כזו, לא חשוב כמה עמוק אפול-אני אקום. והאמת? לא רוצה ליפול שוב. לא. אין לי כוח, אבל אני חזקה. קשה לי, אבל הכל שטויות. אני אסובב את כדור הארץ הזה על האצבע הקטנה שלי, ובמידה והאצבע תישבר כי הוא יהיה כבד מדי, אנדב אצבע אחרת.

אני לא כותבת את זה כי אני נמצאת בנקודת האושר והחיים שלי נטולים בעיות. אני כותבת את זה דווקא כי הם כן מלאים בבעיות.

שום דבר לא ישבור אותי. שום דבר, חוץ ממשהו אחד.

The world will never find us
Cuz we'll cover our tracks
We'll just keep on driving
And we'll never look back

ועכשיו לרומא... נתראה בסופ"ש:)