אני עוברת בין שני חלקי בטון עליהם נכתב "בית הספר התיכון חקלאי" ומתקדמת בשביל העפר. הטבע והשקט מדברים בדיוק אליי, וכששלט "לכלביית שילובים" מופיע אני פונה ימינה. על דלת גדולה ונעולה תלוי שם המקום. הקדמתי קצת. הכל מלא באדמה, חצץ ודשא ואני תוהה לעצמי למרות שזה נורא נחמד, אם יהיו שירותים בהם אוכל להחליף ממדים לבגדים נוחים יותר אותם אני גם יכולה ללכלך. כמו כן המקום שקט מדי ואין לי מושג למה לא שומעים את הכלבים כלל. הרי בטוח הרגישו בנוכחותי או שמא הם רעבים בשעות הבוקר. הגעתי בכלל למקום הנכון?

אני מחכה חמש דקות וכבר מכונית סוללת את דרכה אליי. בחורה אחת יוצאת משם ורצה אל חוות הסוסים שממול והשניים האחרים, מאוחר יותר נודע לי כי עונים על השמות ניצן ואיתי, הולכים אל עבר הדלת הנעולה. "אתם אחראים על הכלבייה?" אני שואלת. "היום כן," איתי עונה לי. אני מציגה את עצמי, וכך הכל מתחיל.  

לכלבייה שני חלקים: החלק הראשון הוא של כלבי פנסיון, אותם הכלבים הבאים למשך תקופת זמן מסוימת עד שהבעלים שלהם לוקחים אותם חזרה. החלק השני כולל כלבים טיפוליים שאיתם מגיעים לאוכלוסיות שונות כגון: חולי נפש, מפגרים, חינוך מיוחד, נכים וכו'.

אנו מתחילים לנקות את הכלובים. ניצן מספרת לי שהיא ש"ש ואיתי הוא חבר שלה ומגיע לעזור לה בסופי שבוע. זה מזכיר לי כי רציתי לעשות שם שנת שירות אבל ויתרתי בגלל שחשבתי שזה בעיקר עם האוכלוסיות ולא עם הכלבים. לצערי, כי זה ממש לא ככה. אבל מאוחר מדי.

כאשר הכלבים יוצאים החוצה, חלקם קופצים עליי בדרך ואיתי מלמד אותי למנוע זאת, אנחנו מצחצחים את הרצפה עם אקונומיקה וממלאים לכל תא מים חדשים. יש שם כל כך הרבה כלבים מכל מיני סוגים, אני חושבת לעצמי. עשרים וחמישה במספר אחרי ששאלתי את ניצן.

כלבי הפנסיון יוצאים כל תא בתורו שכן הם לא מסתדרים כולם אחד עם השני. אנחנו עושים את אותו הדבר. יינון מנהל המקום שואל אותי אם אני רוצה לאמץ את פוף, כלב ענקי שהביאו אותו לשם ולא רוצים לגדלו יותר. אני עונה שכבר יש לי כלב. חבל, פוף הוא כלב יפהפה...

"אז למה את פה?" שואל אותי איתי.

"האמת, כי אין לי משהו טוב יותר לעשות."

"גם את תקחי כלב אחד," אומר לי יינון בשלב מסוים. אני לא כל כך מבינה, הרי אין לי מושג איך לאלף כלבים. סול, כלבה גדולה בצבע קרם היא זו שאני עובדת איתה בסופו של דבר. הצוות מסביר לי מה זה רגלי, איך ללמד אותם לשבת ולשכב וכיצד הכלב צריך להישאר לידי מצד שמאל כל הזמן. סול קצת מושכת אותי ולכן שמים לה משהו כזה על האף שלא הספקתי לקלוט את שמו, כדי שילחץ לה קצת ברגע בו מושכים אותה. כעת היא הרבה יותר ממושמעת. האמת שהיא ממש טובה.

בהמשך אני וניצן מסרקות את לונה, כלבה לבנה וענקית. אנחנו מוצאות אצלה כמה ראסטות וגוזרות אותן. לונה היא כלבה מאולפת שאף יודעת לעשות גלגול כשמסמנים לה. היא גם מביאה לי את כף רגלה הקדמית כמה פעמים אפילו שלא ביקשתי, מתוך הרגל, כשישבתי לידה וסירקתי אותה.

הכלב השני איתו עבדתי הוא פוץ' שמאוחר יותר מתברר לי כי עיוותתי לו את השם מכיוון שהוא בעצם קוץ'. גם הוא עובד יחסית טוב.

בין לבין מגיעה משפחה דתית ששמעה כי יש כלב לאימוץ. הם מגיעים לחלק הלא נכון, לכלבים הטיפוליים ומתאהבים בסוסאן, כלבה קטנטונת עם המון קשרים בשיער. לא מזמן הגיעה ספרית במיוחד בשבילה. אחת הילדות מפחדת מכלבים גדולים ולכן הם לא רוצים לקחת את פוף, אז הם יוצאים בידיים ריקות. כמו כן מגיעה משפחה שגרה ליד יינון והם מאמצים לברדורית בשם ביאנקה אשר סיימה את תפקידה ככלבה טיפולית.

סך הכל הפעילות בשישי היא לא גבוהה וכך גם בערב החג כנראה. למרות זאת אני יוצאת מרוצה ושמחה על שתפסתי יוזמה והגעתי להתנדב. התנדבות היא הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות עם הזמן הפנוי לדעתי.

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לאותן החיות שלא יזכו לליטוף, אלא מקסימום לבעיטה. לחיות שנמצאות ברחוב ללא בית חם ובקרוב יהיה להן קשה יותר בשל החורף. לאותן החיות שמנוצלות מדי יום לצורך תעשיות המזון כשהכל מתרחש מתחת לאפינו. הסבל שהן עוברות, גופן שמתעוות וחולה, היחס המשפיל כאילו היו מכונות, כל זאת ועוד קורה כל הזמן בתעשיות החלב, הביצים והבשר. אני פונה רגע לאלה שיכולים לשנות זאת, כלומר, כולם! אנא הפסיקו לתרום כסף לתעשיות הנוראיות הללו, זה נותן להן לגיטימציה להמשיך במעשיהן. אם אתם כבר טבעונים, צאו להפגנות, תפיצו את המידע באינטרנט, תחלקו עלוני מידע... השינוי הזה בידיים שלנו ובינתיים אני רואה שהוא רק צובר תאוצה.

לקריאה נוספת אודות תעשיות המזון לחצו כאן

למידע על השתתפות באירוע יום ההזדהות עם בעלי החיים מהמשקים לחצו על התמונה הבאה: