את אוהבת אותי?

אני אולי תמימה וחסרת ביטחון,

אבל זה לא נורא,

התמימות היא זו שתציל אותי ואולי עוד כמה,

והביטחון יגיע מתי שתגיע החכמה,

בינתיים תנו לי להשתחרר מהכל.

להשתחרר מהשחרור.

תכלאו אותי.

תצעקו עליי.

תלמדו אותי שבחופש צריך לדעת לשלוט,

אני רוצה דם,

אני רוצה רזון,

תנו לי לזלול הכל, הכל, הכל,

סוכריה אחרי סוכריה, אחרי עוגיה,

רק אחרי שאאבד את עצמי ואנסה הכל מהכל,

אמצא את מי שאני באמת.

את אוהבת אותי?

אני לא צריכה אהבה, יש בי מספיק אהבה.

אני אוהבת לחיות.

אני אוהבת את השמש והגשם,

את המוסיקה,

את הלבוש הזה,

את כל האנשים, גם אם הם מוזרים ורעים,

את הפחד, גם אם אני מנסה בלעדיו,

אני לא צריכה אהבה.

את אוהבת אותי?

אני אולי תמימה וילדותית,

אבל אני לא. אני כן שווה. וזה לא נכון שיש הרבה כמוני,

ואולי אני לא מכירה,

אבל יש על מה לדבר איתי.

מי אתם בכלל, אבק שיסחף ברוח.

מי אנחנו בכלל, קטנים כל כך, חסרי משמעות,

תחייכו.

תחייכו.

תחייכו,

כי מלבד זה החיים לא שווים דבר.

את אוהבת אותי?