לפני שבוע וקצת נסעתי עם חברתי מלינה לעשות את הקעקוע שרצתה כבר המון זמן. המלצתי לה כמובן על רועי פנטגרם, זה שעשה לי את הטירה וזה שלדעתי הוא הטוב ביותר בעבודות שחור אפור. מלינה מאוד אוהבת סוסים, לטענתה הם עזרו לה והצילו אותה מבחינה נפשית. אני עצמי ראיתי את האהבה שלה אליהם בעיניים כאשר הצטלמה לידם או דיברה על הנושא, בין אם רכיבה או על הסוסים עצמם. הידע שלה בתחום רחב.

אפשר להגיד שהתרגשתי כמעט יותר ממנה כאשר נקבע התאריך הסופי לקעקוע... וכמובן התלוותי אליה כדי לתעד ולתמוך במסע אל אמנות הגוף הראשונה שנחרטה על חברתי לתמיד.

לא כל התמונות באיכות טובה מכיוון שלא למדתי עדיין לצלם במצלמת הגלקסי כמו שצריך.

קודם כל רועי עבר לא מזמן סטודיו ולכן אין בו בעצם שום דבר, הכל לבן והציוד נמצא בקופסאות קרטון. אני מאמינה שמאז הוא הצליח להרים שם משהו. הקעקוע של חברתי הוא הראשון בסטודיו זה, שכן רועי לא רצה לבטל לה את התור עקב בעיות מיקום (משהו שם התבטל עם חבר שלו ברגע האחרון).

מלינה המרוגשת. מעניין מה עבר לה בראש...

הסקיצה עוברת אל הגוף-

ו... מתחילים.

כמעט מוכן...

גימורים אחרונים.

הסוף!

לקח שעתיים נדמה לי. עד היום היא לא מאמינה שהיא עשתה זאת, אני נמצאת שם להרגיעה כשהיא פוחדת שמא הוא נוזל, מתקלף, נשרף וכ'ו, אומרת לה שהכל יהיה בסדר ופשוט צריך לטפל בו כמו שצריך. שמחתי לקחת חלק בחוויה הזו, אני תמיד שמחה להיות בסטודיואים לקעקועים כמו שאתם יודעים מכל סיבה שהיא.