זה כלום.

אבל זה שינוי.

שום דבר לא יהיה אותו הדבר,

והם עוד מבקשים ממני להחליט! כי זה לא בכוח.

אם הייתי מסוגלת... נראה לכם שהייתי בולעת את עשרים ושבעה הכדורים?

אני רוצה לדעת על עצמי הכל עכשיו. אני רוצה לצלול אל המים האפלים ביותר,

כדי לצאת טהורה יותר. לדעת ששום יד לא תמשוך אותי מטה, לבדוק מה יש שם, תצעק לי לעצור.

כי לפני כמה שעות עצרתי. עצרתי הרבה דברים טובים. וזה קשה. ואני מוצפת במחשבות.

עצרתי את מירוץ החיים שכן הרגשתי את המסלול כמה צעדים לפניי, ואני לא מספיקה לעכל אותו כמו שצריך.

לא מספיקה לסדר את המחשבות, אלה שרובן הוכהו על ידי אותו טיפול תרופתי.

לכאורה הכל באמת היה טוב יותר מאשר לפני הכדורים, אבל משהו פה לא הסתדר. איבדתי את עצמי.

וכעת, אני צריכה לבנות הכל מהתחלה. בניין הקוביות קרס תחת הפעלת כוחי.

אני אהיה בסדר, נכון? אני רוצה להיות בסדר. אני מפחדת...