להתחבר לנקודה הזו, הנקודה הפנימית ביותר בנפש האדם, בנפשך, זו שאין לה שם והגדרה ברורים אך הוא הצליח להסביר אותה במילים פשוטות. כל אחד יכול להבין.
"השינויים קורים רק כשאנו עושים משהו שהולך נגד, אבל לחלוטין נגד כל מה שאנו רגילים אליו."
להבין שאהבה היא משהו חסר גבולות והגדרות, שלאהוב לא בהכרח משמעו להיות קרוב למי שאוהבים, אהבה היא לא כלפי מישהו שאנו בהכרח רוצים בחיינו. אנו יכולים לאהוב ולהתרחק בו זמנית כפי שאנו יכולים לאהוב ולהתקרב.
אהבה היא לא חובה, היא לא חוקים, רק כאשר נבין זאת נוכל לסבול הרבה פחות ממה שאנו סובלים ממנה כעת.
"האהבה ממלאת הכל. אי אפשר לבקש אותה-כי היא מטרה בפני עצמה. היא אינה יכולה לבגוד כיוון שהיא אינה קשורה לבעלות."
"עניין הרחוק מלהיות קל-בעיקר כיוון שהוא דורש אהבה ללא תנאי, אהבה שאינה חוששת מסבל, מדחייה, מאובדן."
לתת למחשבות האמיתיות להשתלט על המוח, וכך לנוח איתן על משכבי החיים העמוסים בדברים חסרי משמעות, להעניק להם משמעות גדולה תוך כדי כך, להפוך חלק מהתוכנית היום יומית, להתמקד ולהיות בכל הכוח בכל מה שאנו עושים. לבחור לעשות את מה שאנו באמת רוצים לעשות.
"אז פגשתי את עצמי, והבנתי שלעולם לא יכול להיות לי שום דבר, ושאני לעולם לא יכולה לאבד שום דבר."
כל דבר ודבר הוא חלק מקיום אחד של אלוהים בצורת אישה, וזה אולי לא משהו שאני מאמינה בו במאה האחוזים, אך ללא ספק ישנה אנרגיה ענקית המחברת את כל הנשמות בעולם הגשמי ונותנת כוח למבקשים את הכוח הזה. האנרגיה הזו היא על פני האדמה ולא אי שם בשמיים, התגלמותה נמצאת ביופים של משטחי הטבע הענקיים עד לבנייני המשרדים בערים. היא נמצאת בכל אחד ואחד, בין אם הוא טוב או רע בלהיות אדם. בין אם הוא קרוב לשפת האהבה וההקשבה ובין אם הוא רחוק ממנה. היא הכל ביחד וכל דבר לחוד.
ההרס והצער העמוקים ביותר הם אחד המפתחות לאושר, שהוא להבין את עצמך טוב יותר, לדעת מי אתה ללא המסיכות שבחרת לעצמך, לדעת מה אתה באמת רוצה לעשות בחיים האלו, מה חשוב לך. להעריך את מה שיש לך ולהשיג את מה שאין לך והיית רוצה שיהיה, מה שאתה מרגיש שחייב להיות, גם אם הדבר כרוך במאמצים כבירים.
"רצון הוא כוח. רצון הוא דבר שמשנה את החלל סביבנו... אבל לשם כך דרושה שאיפה."
לא להשתגע. גם אם הגעת לנקודה הזו שמסכמת הכל, להגיה סופיה, אסור לך לתת לנפש להוביל. היא צריכה לפעול יחד עם השכל. לא כולם הגיעו או יגיעו למציאה.
החופש הוא החופש לבחור מה לעשות, החופש שלי הוא השאיפות שלי, ההשקעה שלי במה שאני עושה בהווה, האהבה שלי כלפי הסובב אותי גם אם היא לא מורגשת לפעמים, הכתיבה והאמנות, הטבע אשר גורם לי להרגיש הרבה יותר חיה.
"אני רוצה לאהוב בחופשיות, ואני רוצה לאפשר לאנשים סביבי לעשות כך גם מצדם."
אני מתחילה להשלים עם עצמי, גם אם זה קשה. גם אם לפעמים איני חשה במעלותיי על יד אנשים אחרים, לפעמים אני מרגישה לא טובה מספיק, לא טובה בלהיות בת אדם, אבל זה בסדר, כי אם אני כאן ועונה להגדרה של בת אנוש אז סימן שאני כזו. זה לא משנה מה הולך אצלי בראש, ואם אני שונה, אז יש המון שונים גם חוץ ממני, הם אולי כמוני ואולי לא. מה שכן- אני שייכת. כולם שייכים.
אני שייכת לעולם הזה.
*לזכור זאת ובעצם את כל הפוסט הזה ברגעים הקשים*
"ראיתי שהבדידות חזקה יותר כשאנו מנסים להיאבק בה, אבל נחלשת כשאנו פשוט מתעלמים ממנה."
"אבל אני צריכה להשתנות. ולהשתנות מהר."
"ככל שהתנוחה פשוטה וצלולה, כך היא יפה יותר, גם אם בתחילה היא נראית לא נוחה."
"הדבר הרע אינו מה שנכנס לפה של האדם אלא מה שיוצא ממנו."
יש עוד המון דברים שהספר הזה גרם לי להרגיש ולהבין. איני מבטיחה שתבינו ממנו את אותו הדבר, זה כל היופי. הוא עולם ומלואו. הוא כל כך חסר הגדרה ולמרות זאת עלילתי וסוחף. בטוח שמעתם אותי מדברת עליו בזמן האחרון, קראתי אותו פעמיים ברציפות, לוגמת כל מילה, כל פרק, כל דף ברצון רב כמו משקה אנרגיה משובח שטעמו נדיר. לא רוצה שיגמר, לא ממהרת אך גם לא נוטשת. ובכל פעם נמלאתי במה שתמיד היה בי-אהבה, קבלת האני והאחר, סבלנות, רצונות, הבנה. למעשה, מה שיש בכולם, אבל לא תמיד נראה על פני השטח.
אני חושבת שכל מילה שאוסיף רק תגרע מרמת האיכות של הספר ושל הסופר שאני מעריכה מאוד. מכאן רק נשאר לי להמליץ, להמליץ מאוד, לקרוא אותו. אתם לא תצטערו.
"המכשפה מפורטובלו"\פאולו קואלו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
