זנות. כמה אופייני לי^.^

נו, מה כבר יש להגיד? הכל מושלם. אפשר למות ע-כ... רגע, עוד לא וויתרתי על שם משפחתי המכוער. חכו שבוע.

היימן חזר אתמול. ראיתי אותו רק היום כי בסוף לא היה להם מקום באוטו כדי לנסוע לשדה תעופה.

יכול להיות מישהו יותר מושלם?

היה... היה ואוו! נוסטלגי, מרגיע, מצחיק, מרגש, יפה, מרקיד! (אל תשאלו).

תודה על יום מדהים. איזה כיף, הוא כבר לא איי שם באמריקה!

קשה לתאר את מה שאני מרגישה עכשיו. מילים נועדו לתאר רגשות, אבל הרגש שלי חזק מידי בשביל מילים.

שכחתי איך להעלות שירים. טוב נו, כאילו שאני מכירה יותר משיר או שניים.

I Feel GOoDD!!!

אני שונאת אתכם. אחד אחד.

ביום שבת בערב אני, נטע, אנה, רויטל ולילוש נפגשנו בפארק. היה ממש מגניב והפכנו את זה קצת לפגישת צילום^^

הנה התמונות:

בדיקה שהמצלמה עובדת. גן השעשועים שהיינו בו.

אנה החמודה מנסה לא ליפול מהדבר הזה שהייתה עליו נדנדה פעם

אותו הדבר, רק אני

פירמידה! מלמטה למעלה: אנה, לילוש ונטע

אנה צילמה

מלמטה למעלה: רויטל, אני, לילוש ונטע

יותר קרוב

אנה ורוי המתוקות^.^

אנה

אני

אנה ונטע

רויטל, לילוש ואנה מציצה מלמטה

אנה, אני, לילוש ונטע

יש עוד מלא אבל אני אעלה אותן בפעם אחרת כי הפוסט גם ככה כבד מידי... תגיבו:)

חוץ מזה, הסתדר שאני ונטע נלך לנון סטופ מיוזיק! גם ב-19 וגם ב-20! אני כבר מתה לראות את אביב גפן, מופע הארנבות של ד"ר קספר, היהודים, סימפל פלאן, כולם! מי בא?

מחרתיים אני רואה שוב את הבנאדם הכי מדהים בעולם. אחריי 15.5 ימים.

זה לא יאמן.

כבר התרגלתי להתגעגע, לכתוב יומן ייאוש קטן ואדום, לקרוא דברים מקסימים שלא האמנתי כי מישהו יכתוב אותם עליי איי פעם. דברים שלא העזתי לדמיין אפילו שמישהו יחשוב עליי. לבקש. לקוות.

אבל כן. זה לא חלום. מישהו שנמצא יותר משבועיים בנשוויל באמת התגעגע אליי כל הזמן הזה.

אני אליו.

להתגעגע זה לא כיף, אבל מחרתיים יגיע הסוף. מחרתיים הוא חוזר.

מתרגשת,

מאוהבת,

מתגעגעת.

אתם סתם מתלהבים.

מתלהבים באמת.

אני נוהגת להתלהב בתוך תוכי, לא לעיניי כל העולם.

לא אכפת לי שידעו שאני מאושרת, שאני... אוהבת. לא. ממש לא.

אני רק לא רגילה להראות.

רגילה להסתיר.

רגילה... לחיות תחת קמצוץ אומץ וביטחון עצמי שלא קיים.

מעצבנים. לכם יש, ולי אין. אין לי אומץ.

"ממה את מפחדת?"

"לא יודעת."

"אל תפחדי."

"את עדיין מפחדת?"

"לא."

לא ממך, מעצמי.

"הכל יהיה בסדר. באמת."

"מי אתה שתגיד לי שהכל יהיה בסדר? כלום לא בסדר!"

"הנה, עצמי עיניים"

"לא!"

"תסמכי עליי, פשוט עצמי אותן אט אט..."

"אבל... נו, טוב."

"עכשיו תפקחי אותן"

"נו?"

"את נמצאת כאן. קרה לך משהו כשעצמת את העיניים?"

"לא. לא קרה כלום."

"נו, רואה? הכל בסדר עכשיו. אמרתי לך."