מה קורה כשאנשים חושבים שהם יודעים מי הם, אבל הם בעצם לא יודעים כלום?
מה קורה בסוף לאנשים שלא משנה כמה הם מחפשים הם לא מוצאים את האופי שלהם?
מה עם אלה שמחפשים ומחפשים, אבל בעצם לא מודעים לכך, ובינתיים הם עוברים בין פוזה לפוזה, כל פעם הם מישהו אחד, הם לובשים כ"כ הרבה מסיכות בלי לשים לב בכלל.
אף פעם אני לא אבין למה לא יכול להיות מצב פשוט ונורמלי שבו כל אחד פשוט יתנהג כמו שהוא, פשוט יהיה בן אדם, שיעשה הכל מהלב, שיהיה אמיתי.
יש לי כ"כ הרבה שאלות בראש, וכמעט ואין תשובות.
יש כ"כ הרבה דברים שהייתי רוצה להבין, ואני לא.
פעם, היה לי את הבן אדם שידע תמיד לענות בדיוק את מה שצריך, בדיוק במילים המתאימות, לא תמיד את התשובות שהייתי שמחה לשמוע, אבל הוא היה הכי אמיתי שיש, וענה רק אמת, והתנהג רק אמת, והדביק אותי באמיתיות הזאת שלו.
אבל לצערי הוא נעלם לגמריי מהחיים שלי. הוא פנה לדרך אחרת, כמו רבים אחרים.
חבל לי שדווקא האנשים שעוזרים לי למצוא את עצמי, דווקא הם עוזבים תמיד. לא יכול להשאר לי מישהו שאני באמת מסתדרת איתו ועם האשיות שלו.
חבל שלא כולם יודעים להיות בניי אדם, חבל שלא בכולם יש את הכבוד העצום הזה שהיה בו.
וחבל שאני כ"כ דבוקה בעבר כאילו שאין שום דבר חוץ מזה.
אז היום אני אשב איתו על כמה סיגריות, והוא ינסה להיות אמיתי כמו שאני אוהבת, אבל הוא לא ידע באמת מה אני רוצה, הוא לא יבין את החיבוק החם הזה שאני מחכה לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
