תחזור אהובי!אני לא כועסת,רק מתגעגעת.

הייייייייייייייייי בננווווווווווווווווות:)))

ואוווו מממש תודה רבה על כל התגובות החמות,העצות,על הביקורות במייל תודה רבה רבה!!

נכון שכרגע יש לי קצת תגובות וקצת כניסות אבל אני ממש שמחה, אני מתחילה מאפס ולכן אני לא מצפה ליותר.

אבל ממש מספיק לי אפילו שחמש יקראו את הסיפור שלי העיקר שיהנו מהקריאה של הסיפור ולא יחכו לסוף אלא יחכו ליותר!!

זה היה בסך הכל פרק ראשון וכבר קיבלתי מחמאות זה מה שנתן לי כוח להמשיך,

אז תודה רבה-רבה-רבה-רבה לכל מי שקורא את הסיפור שלייייי וכל מי שמעודד אותי-באמת תודה:))

אז די לחפירות,לפרק?;)

אה נ.ב:

הפרק מוקדש לחיייםםםםםםם שלי שהביאה לי את ההשראה לשם של הפרק!!

פרק שני- הגורל או הצטרפות מקרים?

המקום היה מפוצץ עשן של סיגריות וריח של אלכהול היה בכל פינה,אנשים מסטולים?לא היה לא חסר,המוזיקה היתה כל כך חזקה שאני אפילו לא יכולתי לשמוע את עצמי. השירותים היו מפוצצים בבנות מתאפרות מול המראה ובכל תא בשירותים היה זוג מתמזמז.

וכרגיל אני חסרת מעשה ושאפילו אני שואלת את עצמי מה אני עושה פה אם אני לא נהנת במקומות האלה וניחמתי את עצמי בזה שכל השכבה פה ובכללי כל העיר ולא הייתי יכולה להרשות לעצמי להפסיד את המסיבה הזאת.

ננטשתי על ידיי כול חברותי-כרגיל.

שני ושיר הם חברות טובות עדיין לא כמוני וכמו ליאן מכיון שהן מרכלות אחת על השניה מידי פעם ורבו מכות לפחות שלוש פעמים בשנה שעברה אך עדיין יש להם את אותן תחביבים כמו להזיק לבנים מסטולים והם תפסו תאומים שאפילו את שם אמם הם לא זכרו והשתעשעו בהם,

בר כרגיל היתה אם חבר שלה-לירן, ששניהם ביחד מכיתה ח' וכולם טוענים שהם זוג שלעולם לא יפרד אפילו שכל האקסיות של לירן ניסו להפריד בניהם לפחות אלפיים פעמים. 

 ליאן נשארה איתי והשתעשנו בלצחוק על בנות שחושבות שהן באו לקרקס או על זוגות שחושבים שהם נמצאים בחדר פרטי או סתם ילדים שרוקדים כאילו הם ברחו מלול תרנגולות,אך היא נתקלה בילד אי אפשר להגיד שהוא לא נראה טוב והוא הזמין אותה לכוס ואיך הצטערה על זה שהיא נוטשת אותי אך אמרתי לה שזה לא נורא ושהיא לא אשמה שהיא רוצה להנות.

ישבתי אם כמה ידידים שלי אך גם הם מצאו להם בחורות להתשעשע בהם 'כוסיות' אם אפשר להגיד,וכרגיל נשארתי לבד.

ישבתי בבר והזמנתי מים והברמנית שאלה אותי אם אני בטוחה שזה השתיה שאני צריכה כרגע וטענתי שמחר מתחילה שנת הלימודים ואני רוצה להיות פיכחת ואוורירית והיא הנהנה ואמרה שהיא מסכימה איתי והגישה לי את הבקבוק מים,שתיתי כמובן לאחר שבדקתי אם הבקבוק היה חדש.

ופתאום התיישב לידי אותו מלצר שמילצר לנו בארומה-הוא?פעמיים באותו יום?,אולי זה הגורל?לא זה סתם הצטרפות מקרים,איזה מחשבות יש לי אמרתי לעצמי,כולה ילד שרוצה לסגור כמוני את החופש יפה והמשכתי לשתות את המים.

הוא ישב אם חברים שלו ואף היתה לידו בחורה נאה מאוד, לא ידעתי אם הוא זוכר אותי או לא אז ישבתי והמשכתי לשתות את המים שלי בשקט אפילו שהיססתי אם לפנות אליו או לא אך בסוף החלטתי שאני יעשה לעצמי פאדיחה אם אני יפנה אליו והוא בכלל לא זוכר אותי.

"פעם שלישית גלידה אה?"שמעתי מכיונו לא הבנתי למי הוא פנה ומה הוא אמרוהסתכלתי לכל הכיונים והבנתי שרק אני והוא נשארנו בבר אז חייכתי, "אין לך קול? או שאת סתם סנובית שלא עונה?" הוא צחק וקירב את הכיסא שלו צמוד צמוד לכיסא שלי  "אני בכלל לא סנובית פשוט לא שמעתי טוב את מה שאמרת לי" והוצאתי לו לשון ואז גם אני צחקתי, "אז עכשיו קירבתי את הכיסאות שלנו את אמורה לשמוע מצוין" הוא קרא לברמנית והזמין לו כוס וודקה רדבול . "פעם שלישית גלידה?"המשיך להגיד ואז הוא לגם מהכוס, "אם נתראה פעם שלישית מבטיחה"וקרצתי לעברו "אני יזמין אותך לגלידה, אז מה שנשאר רק שנתראה בפעם השלישית,רוצה שנסדר את זה?"וחייך, אני בטוחה שיש לו את החיוך הכי יפה בעולם ובכללי הוא הבן אדם הכי יפה בעולם. "אני חושבת שניתן לגורל לסדר את זה" חייכתי והייתי בטוחה שאני הייתי אדומה "אז..לא נתערב בגורל" ושלח לי קריצה במבט שאני לא ישכח לעולם,העיינים שלו הכחולות והחיוך היו הדבר הכי מושך בעולם. "כן ככה אני חו.." מישהו עצר את משפטי ראיתי שהוא נותן כיף לבן "מה לא תכיר לי אותה?" בן התחיל להגיד משהו אך החבר שלו לא נתן לו לדבר,

"עזבי בן חסר נימוסים-אני רון ממן,איך קוראים לך?" ושלח יד ללחיצה,

ממש מנומס מאיפה הוא בא? הוא הזכיר קצת את בן אך לו היה עינים חומות הוא היה בגובה ממוצע היה לו שפם דק כזה הוא היה נראה טוב ללא ספק 'מאיפה כל המזל הזה היום?' חשבתי לעצמי והשבתי לו יד ללחיצה

"תום רודרברג" השבתי לו בחיוך. 

"אני מפריע?"

"מה פתאום" עניתי "קצת"-אני ובן אמרנו בו זמנית, בן היה קצת מובך  וביקש סליחה וקם מהבר.

את האמת חבר שלו מאוד הפריע להיכרות שלי ושל בן וכל כך התחרטתי שעניתי וקיללתי את הנימוסים שלי, 'איך נתתי לו ללכת ככה? מה חבר שלו נדחף? אני שונאת את עצמי' חשבתי לעצמי כנראה זה הגורל אינו רוצה שנכיר.

 אוימגדדדדדדד ראיתם הם נפגשו בפעם השנייייה באותו יום מה אתן חושבות שזה הצטרפות מקרים או הגורל???? 

 ומי זה לעזאזל החבר החדש שלו ולמה הוא נדחף??? טוב טוב  אז את החלק הזה נמשיך בפרק הבא:))

שינתי את השם של הסיפור מגעגוע לגורל כי מבחינתי הגעגוע לא מתחבר לנו לסיפור עכשיו אלא להמשך, עזבו אני לא רוצה להפריע ולתת רמזים מה הולך לקראות כי אני סתם יהרוס.

אבל אני יסביר למה בחרתי בסוף את השם 'גורל' בגלל שכל ההיפגשות היתה בעזרת הגורל או שזה סתם הצטרפות מקרים?

חחחח עזבו אני לא טובה בלהסביר תמישכו לקרוא את הסיפור ותבינו לבד;)

אוהבת אותכןןןןןן לוליטה♥♥♥♥ 

 הפרק הקודם |הפרק הבא