שוב רבתי עם אמא.

אבל הפעם באמת נמאס לי. אני לא מתכוונת לרוץ ולהתנצל כמו, בערך, כל החיים שלי.

היא מתלוננת על אחי הקטן שעושה לה המון בעיות, ואני אומרת לה שהיא אשמה, כי ככה היא חינכה אותו.

לקבל תמיד מה שהוא רוצה.

היא עושה כל מה שהוא אומר.

היא כאילו מפחדת ממנו.

ואז היא צועקת עלי, שמה אני מבינה בכלל בחינוך ילדים, ושאני לא הייתי יותר טובה ממנו

ואני ואני ואני. הכל פתאום עובר אליי.

היא פשוט לא מוכנה להקשיב לשום דבר שאומרים לה.

אז למה את מתקשרת אליי ומתלוננת??

לאיזו תגובה את מצפה?

את בישלת, עכשיו תאכלי.