את זוכרת את היום הראשון שלך בחוג ריקוד?

את היית בת 11, קטנה ופחדנית.

ועם הזמן הביטחון עלה- את הצלחת יותר, קנית את נעלי הריקוד הראשונות

התחרות הראשונה

הניצחון הראשון

את זוכרת?

בגיל 13 הצטרפת לסטודיו אחר.

שם באמת התקדמת, והיית טובה

תחרויות יותר קשות

פחות נצחונות

אבל אי שם בגיל 13 הבנת- שריקוד זה הכל.

אני לא יודעת מה קרה שם

במהלך גיל ההתבגרות שלך

אולי ההורים לא תמכו מספיק

אולי את בעצמך הפסקת להשקיע .

את באמת אהבת לרקוד. זה היה בשבילך כמו אוויר לנשימה .

אולי הסתובבת עם האנשים הלא נכונים,

לא, לא אולי.

בגיל 16 התחלת לעשן .

בגיל 17- השנה האחרונה שלך בחוג ריקוד.

אחר כך התחלת להמציא לעצמך תירוצים

שאת בי"ב וקשה לך ואין לך זמן לכלום

ואחר כך הצבא ואין אפשרות

ועכשיו? מה עכשיו?

עכשיו את בת 21, ואת מוכנה לעשות הכל, ה כ ל רק כדי לחזור לרקוד.

את כועסת על עצמך כל יום מחדש, על זה שויתרת.

את ויתרת על החלום הכי גדול שלך.

אני נורא מתגעגעת אלייך, ילדה בת 11.