מצחיק שאני חוזר לפה פעם בשנה
את האמת הייתי בטוח שהאתר נסגר
בכל מקרה
מה עבר עליי בכל השנה האחרונה?
התחלתי למלצר.
עשיתי פסיכומטרי.
ניתקתי את הקשרים החברתיים האחרונים שנשארו לי.
לא הלך לי משהו בפסיכומטרי.
חזרתי קצת לקשר עם אותם אנשים שניתקתי.
אבל זה שונה.
ניסיתי לחזור לקשר עם עוד אנשים שניתקתי לפני 3 שנים.
לא הצלחתי.
אמא סידרה לי עבודה מועדפת.
אז התחלתי לעבוד במפעל.
לא סובל את המקום הזה.
לא מתחבר לאף אחד.
אמא גילתה שאני מעשן.
לא עשתה דרמה. מפתיע.
מן הסתם, אני בארון בעבודה.
לא מוכן לפתוח את הנושא בכלל מול המשפחה.
(עובד עם אמא אז בעייתי שבמקום העבודה שלה ידעו עליי)
אחי הגדול מתחתן בקרוב.
עכשיו החפירות של "מתי תורך?" התחילו.
בן דוד שלי מארגן מסיבת רווקים.
סירבתי לבוא.
אין לי באמת מה לעשות עם עוד גברים שגדולים ממני בערך ב10 שנים.
(אולי בסיטואציה אחרת)
בעיקר כשהם עושים על האש ומחפשים מקום עם לינה.
לא בא לי להיות הצמחוני המבאס.
לא מוכן לישון מחוץ לבית.
תכלס, לגיטימי. לא?
אז בגדול.
אני לבד יותר מאי פעם.
התוכניות שלי לעתיד נראות רחוקות שנות אור.
(אם אתם תיכוניסטים ואתם קוראים את זה, פאקינג תלמדו!)
ואני בעיקר לא מסוגל לצאת מהבית.
אני מפחד. וההורים עושים דרמות אם אני רק מעלה את זה כאופציה.
בדרך כלל הורים רוצים שהבן בן ה23 שלהם רק יצא כבר מהבית.
אבל אני שונה מאנשים אחרים.
קשה לי לבד.
קבוצות של אנשים עושות לי חרדות.
סיטואציות חברתיות גורמות לי לאי נוחות.
בדרך כלל אנשים פורחים כשהם משתחררים מהצבא.
לפחות זה מה שאני רואה ברשתותו החברתיות.
מה אני בכלל יודע מה קורה בחיים האמיתיים?
קיצר.
איך אומרים? כוסאומו?
אז זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
